המתבגרים ואני

הסעתי אותו עם עוד שלושה חברים.  מזמן לא נהניתי ככה. הבת 16 שכלואה בתוכי רוצה עוד זמן עם בני גילה. כיף איתם. ממש. זכיתי לשעה של משובת נעורים, שיחות מצחיקות וים אנרגיה.

הקשר שלי ושלו הפך כל כך נעים וקרוב ושלומני באחרונה.

התבגרתי. או שאולי הוא? כנראה ששנינו

אני חושבת שחזרתי להיות שוב ה go to שלו. והתחושה היא שהוא חזר אלי. אני גאה בו. והקטע הוא שאני גם גאה בי על השינוי שעשיתי בשינוי גישה.

הם לא שלנו במובן של בעלות. הם יכולים להיות שלנו במובן של שייכות.

זה שלנו שמוותר על שליטה ושם דגש על הקשר, על היחסים.

שלנו שלא מתייחס אליהם כאל כרטיס הביקור שלנו, התוצר שמעיד על יצרנו. זה שלנו של להיות שם בשביל.

ובשביל זה, אגב צריך שנהיה אנחנו שם בשבילנו.