לקראת השנה החדשה נפגשתי עם פריידי מרגלית לשים קצת אור על מושג שקצת נשחק, וטיפה עבר אביוז ניו אייג'י: תודעת שפע. הטיפ שלה בסוף היה כל כך מדוייק. "רוצים שפע? תתחילו לצמצם" היא אמרה "לא רק בגדים, חפצים שאתם לא צריכים, גם אנשים".

בלילה בדרך למלון ליאור אמר לי: ״אני רוצה לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף לבירה עם חברים, אבל שגם יישאר לי זמן לבירה עם חברים״   והאג׳נדה הזו - עם החומריות של החיים (בירה) ועם הטעם שלהם (חברים) – עשתה לי לאהוב אותו קצת יותר (למרות שמעולם לא אהבתי בירה).   החיים קרו לנו, כמו שחיים קורים לכולם: בלי אג'נדות ועם פחות סיסמאות מטאפוריות.

אז לכבוד השנה החדשה, ביקשתי לעשות unlearning  לאנושות ולבדוק מה היה שם פעם מזמן. לפני הכסף, הנישואים, לפני חברת ההמונים, לפני טכנולוגיות בסקייל, לפני מדינות, גבולות, לאומים, לפני חוקים כתובים ועבריינים סדרתיים. מי אנחנו כשמקלפים אותנו מרעיונות? ומי אנחנו יכולים להיות? בעזרת הבינה המלאכותית (שהיא מאגר תודעה קולקטיבי חוצה זמנים, תקופות ותרבויות) ערכתי ראיון מיוחד עם טול וסונה, צייד ולקטת. התאהבתי בהם. התרגשתי מהם.

 היום הפודקאסט הוא בן 6. יש בו כבר 158 פרקים, שכל אחד מהם נושא צבע וגוון משלו – אבל חוט אחד, ברור ונשזר ביניהם. טיעון מהותי, עקבי ומבוסס.   בפרק היומולדת אני חוזרת לטיעון הזה דרך פרקים נבחרים – וגם חושפת את עשרת הפרקים שאתם אהבתם במיוחד.   וזו גם הזמנה פתוחה: ספרו לי – מה הייתם רוצים לשמוע בהמשך? אילו רעיונות, נושאים ושיחות יעשירו עבורכם את מעלה בטוב? תודה שאתם חלק מהמסע הזה. 💗

כשיואב חווה את מה שחשב לתחילת התקף לב, הוא הבין שגופו מנסה לספר לו משהו כבר זמן רב. המסר? שהוא התרחק מהמתנות האמיתיות שלו, שהלייפסטייל שלו היה בלתי אפשרי, ושהוא שרוי בסטרס עמוק מבלי להיות מודע לכך. מה שמרגש בסיפור של יואב הוא שאחרי תקופת עצירה והתבוננות פנימית, הוא לא רק החלים, אלא גילה שליחות חדשה - יזמות סינרגית שמחברת אנשים, פוטנציאל ועסקים.

למען האמת כשעובד דרוך לאפשרות שמא יפוטר מחר או מרגיש שלא מרוצים ממנו – הוא עסוק בטקטיקות הבאות: ✔️ראש קטן, עדיף לעשות את מה שמצופה ממני כי זה בטוח ולא ליזום כלום ✔️רכילות עם עובדים אחרים כדי לזכות בהזדהות ובתחושת שייכות בקרב המילייה שלי ✔️מרפוק הקולגות וניסיון להעפיל עליהם כדי לבלוט מול הבוס ✔️חיפוש מקום עבודה אחר במקביל כדי לשפר עמדות ✔️ניסיון לזכות בהכרה מהבוס בריצוי שלו, ולא באתגור וחשיבה עצמאית  

מחלה יכולה להיות מדומה ל"אריזת מתנה" כמו שמציעה ד"ר מירב יוגב, כזו שאפשר להסיר, לזרוק, שאין לה לכשעצמה ערך מיטיב, אבל בתוכה מקופלת למידה משמעותית. זה המוח שלנו שיצר מלכתחילה את המחלות כדי להגן עלינו, אומרת ד"ר יוגב. מה כוחן של האמונות שלנו על הפיזיולוגיה? האם הרוח מושלת בחומר? והאם רפואה חדשה תבקש לשלב בין מדע אובייקטיבי מבוסס עדויות ובין חיווי סובייקטיבי רגשי? פרק שמאתגר את הקונבנציה, משלב בין מדע ורוח, ועושה לחשוב.

צלילי התרעה, שסיפרו לי שהם מבית היוצר של השטן בעצמו. קולות נפץ. נפילות מפחידות. רולטה רוסית. אמצע הלילה. אמצע היום. סגר כללי. אין עבודה. אין וודאות. קקופוניה בתקשורת. ילדים שמפחדים, שחוזרים להרטיב. או בני נוער שמתעקשים לזכות בפיסת שפיות לצאת להפגש. והכל כאוטי. והפחד נוכח. ואז ביום בהיר אחד – פוףףף חזרה לשגרה. כלא היה.

ובגלל שהעולם המערבי שייך כל כך לצעירים, לפעמים ילדים מתחפשים לאנשים קטנים ומתבגרים מוקדם. וזקנים נאחזים בעברם, שחמק ביעף והותיר אותם מוכי תדהמה ולא אופנתיים. אבל האמת היא, שהם - הילדים והזקנים- הם המורים האמיתיים שלנו לחיים. כי היינו שם, ונגיע לשם. וכי גם באמצע אנחנו בעצם תלויים

תקשיבו לעצמכם. לגוף. לכיווץ. ל"לא נעים שמזדחל". שימו לב כשאתם כועסים  - על איזה עצב אתם מכסים. תסכימו להעצב! ולא פחות חשוב – תסכימו גם לשמוח, בכל הכוח! כי זה לא מיטיב עם אף אחד ליפול למצולות. כי השמחה והאהבה הם מה שיספק לנו כוחות. להושיט יד לאחרים, להיות חזקים מספיק לחלץ אחרים מבורות.