מהפיכת ה AI: נרצף שבין התפרקות להזדמנות

השנה 2030

את קמה בבוקר, והמראה בחדר האמבטיה לא רק משקפת אותך – היא כבר מכירה את מצבך הפיזי והנפשי. היא בודקת שינה, מיקרו־הבעות פנים, ומציעה:

“דנה, היום עדיף שתרדי בקצב – הגוף שלך מאותת על עייפות עמוקה. בואי נתכנן יום מאוורר יותר.”

המראה שלך לא רק עוזרת לך, היא מבינה אותך. היא מזהה אם את במצב רוח רע לפני שאת שמה לב.

את יושבת בבית קפה בתל אביב, והמכשיר שלך (שכבר מזמן לא נראה כמו טלפון) מציע:

“דנה, עוד שעתיים עובר לידך מישהו שיכול להיות שותף לפרויקט חייך. תרצי שאארגן פגישה?”

והכי משוגע? הוא יודע שהוא לא מדבר על עסקה, אלא על רעיון שעלה לך בלילה, שעדיין לא סיפרת לאף אחד.

וזו רק הצצה קלה. וזה נשמע דווקא מגניב. אבל אותן יכולות גם עלולות להוביל ל -

בוקר. את מתעוררת, המראה החכמה לא “דואגת” לך – היא מוכרת לך.

“דנה, שמתי לב לקמטים חדשים. יש מבצע היום על טיפול לייזר – רוצה שאזמין לך?”

הבינה המלאכותית מכירה את הפחדים הכי אינטימיים שלך ומנגנת עליהם כמו פסנתרנית וירטואוזית.

את מקבלת

• מסרים מותאמים אישית שמעצבים את דעותיך הפוליטיות.

• סיפורי חדשות שנבחרים כדי לשמור אותך שקטה, עסוקה, ומעורבת במקומות הנכונים (או הלא נכונים).

בעבודה את מקבלת פרויקטים מדהימים – עד שאת מגלה שכל הידע שיצרת עבורם הופך לנכס של התאגיד.

הבינה משתמשת בו כדי לייצר עוד רעיונות, אבל הקרדיט? לא את. התשלום? טפטוף.

היא אפילו יודעת מתי את שוקלת לעזוב – ואז מציפה בפנייך “הזדמנויות חדשות” כדי להחזיק אותך בפנים.

הדברים מתפרקים. ומשהו חדש נבנה ואנחנו עוד לא קרובים להבין איך הוא ישפיע על חיינו, על מודלים של כלכלה, של חינוך, של קהילה.

נדמה שמהפיכת הAI היא מהפיכה בסדר גודל של פעם ב 10000 שנה. מדמה את המעבר מחברת ציידים לקטים לחברה חקלאית אולי.

ובתוך מהפיכה שכזאת – יש תחזיות שונות. בין אוטופיה לדיסטופיה.

נפגשתי עם דרור גלוברמן לשיחה על הכאוס שאנחנו חיים בהווה, זה שלא מאפשר לנו לחזות את העתיד, שנע בין הזדמנויות מרגשות לעתיד מבהיל. החלפנו רעיונות, פרטנו על פחדים, ואולי גם הצענו אפשרות משחררת: הזמנה להכיר את עצמנו, את הרצון שלנו. להסכים לקבל את המציאות שמתהווה, לזוז מאזורי הנוחות שלנו, ולהתעגן למה שיש לנו עליו מידה של שליטה – לעצמנו.