הסכנה הכי גדולה שרבצה לפתחי הייתה בינוניות. הציון 70 רחמנא לצלן - לא פה ולא שם. לא "הכל ולא כלום". לא ידעתי את מה שלא ידעתי: שדפוס החשיבה שלי, והבחירות שנגזרות ממנו – בוראות בינוניות וודאית.  בשנים האחרונות אני סודקת באסטרטגיית חיי, מניעה אותי גם לאזורים פחות בטוחים, להסכים להיות פגיעה, לא מעובדת, סדוקה לעתים, ולזכות ביחסים אותנטיים בהרבה. אינטימיים למדי. להעז. לחמול עלי. לערסל. להיות בצד שלי. אני בכלל לא פרפקט בלא להיות פרפקט. היא מתגנבת כל הזמן, השאיפה למושלמות.

נפגשתי עם דרור גלוברמן לשיחה על הכאוס שאנחנו חיים בהווה, זה שלא מאפשר לנו לחזות את העתיד, שנע בין הזדמנויות מרגשות לעתיד מבהיל. החלפנו רעיונות, פרטנו על פחדים, ואולי גם הצענו אפשרות משחררת: הזמנה להכיר את עצמנו, את הרצון שלנו. להסכים לקבל את המציאות שמתהווה, לזוז מאזורי הנוחות שלנו, ולהתעגן למה שיש לנו עליו מידה של שליטה – לעצמנו.

את המוח שלנו פרופ' דן אריאלי מדמה ל"אולר עתיק" – הרבה תפקודים, יכולות בינוניות. אנחנו לא בנויים לסביבה הזאת. אנחנו מתאימים לסביבה חברתית קטנה, שאוכל לא זמין בה, שהיא נעדרת טכנולוגיה, שלא צריך לדאוג בה לפנסיה וגם לא לחשב ריבית דה-ריבית. כל ההטיות שלנו הגיוניות, אם מבינים את האקו סיסטם שהתעצבנו לתוכו (הפחד מנמר עולה על שמחת הארנבת הנצודה). ובתוך המציאות הזו – שבה אנחנו מהלכים עם מוח עתיק וסביבה לא מותאמת – כולנו לכודים. סביבה ש"גדולה" עלינו ומוח שעושה טעויות של "אולרים".

גיליתי תפיסה מפתיעה על מהות החופש האנושי. התובנה המרכזית: חופש אמיתי אינו קשור ליכולת לקבל החלטות רנדומליות או להימנע מדטרמיניזם, אלא ליכולת לפעול בהתאם לערכים העמוקים שלנו. הכירו את הרצונות מ"הסדר השני" שלכם - לא רק מה שאתם רוצים, אלא מה שאתם רוצים לרצות. זהו המפתח לחיים מכוונים הרחיבו את מגוון המידע שאתם צורכים - לצרוך מידע רק ממקורות שאנחנו מסכימים איתם מצמצם את החופש שלנו. הרחיבו אופקים. פתחו מודעות להטיות שלכם - ההכרה בכך שהרבה מההחלטות שלנו מושפעות מגורמים לא

שיחה עם פרופ' איתמר גרוטו בנושא בריאות הנפש מעלה נקודות מעניינות: רפואת יער מוכיחה יעילות משמעותית בהפחתת סטרס - מעל 50% ירידה ברמת הקורטיזול. סטרס כרוני הוא גורם סיכון למגוון רחב של מחלות, מסוכרת ועד סרטן. טיפולים פסיכדליים מראים תוצאות מבטיחות בטיפול בדיכאון ופוסט-טראומה, לעתים עדיפים על הטיפולים המקובלים. פסיכדלים משפיעים לא רק ברמת החוויה הסובייקטיבית אלא גם על המבנה והגמישות המוחית. שילוב מוזיקה ובינה מלאכותית מציע אפשרויות טיפול חדשניות בבריאות הנפש.

בלילה בדרך למלון ליאור אמר לי: ״אני רוצה לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף לבירה עם חברים, אבל שגם יישאר לי זמן לבירה עם חברים״   והאג׳נדה הזו - עם החומריות של החיים (בירה) ועם הטעם שלהם (חברים) – עשתה לי לאהוב אותו קצת יותר (למרות שמעולם לא אהבתי בירה).   החיים קרו לנו, כמו שחיים קורים לכולם: בלי אג'נדות ועם פחות סיסמאות מטאפוריות.

אז לכבוד השנה החדשה, ביקשתי לעשות unlearning  לאנושות ולבדוק מה היה שם פעם מזמן. לפני הכסף, הנישואים, לפני חברת ההמונים, לפני טכנולוגיות בסקייל, לפני מדינות, גבולות, לאומים, לפני חוקים כתובים ועבריינים סדרתיים. מי אנחנו כשמקלפים אותנו מרעיונות? ומי אנחנו יכולים להיות? בעזרת הבינה המלאכותית (שהיא מאגר תודעה קולקטיבי חוצה זמנים, תקופות ותרבויות) ערכתי ראיון מיוחד עם טול וסונה, צייד ולקטת. התאהבתי בהם. התרגשתי מהם.

ובגלל שהעולם המערבי שייך כל כך לצעירים, לפעמים ילדים מתחפשים לאנשים קטנים ומתבגרים מוקדם. וזקנים נאחזים בעברם, שחמק ביעף והותיר אותם מוכי תדהמה ולא אופנתיים. אבל האמת היא, שהם - הילדים והזקנים- הם המורים האמיתיים שלנו לחיים. כי היינו שם, ונגיע לשם. וכי גם באמצע אנחנו בעצם תלויים

הפרק  הזה שונה. פסיפס זכרונות ילדות מרהיב של חמישה אנשים שונים (כולל אותי), והצצה למה אפשר לחלץ מזכרון קטן אחד על עצמנו היום.

מוסיקה ללב היא חודרת. ואיך משפיעה על המוח שלנו? איך היא מבטאת את הצורך שלנו בשגרה וגם בהתרגשות ובהרפתקנות?