איך בלבול וערפל יכולים לסמן על ידיעה פנימית שהקשבה לה תוליד בהירות? שיחה עם ד"ר יעל בר לב על שיטת ההתמקדות איך אנחנו חווים חוויה גולמית בגוף? מה קורה בתהליך ההתנסחות והחיפוש אחר המילה שמדייקת את תחושתנו? כיצד ניתן להבין תסכול כרגש מקדם? על שיטת ההתמקדות שהגה בפסיכולוג והפילוסוף יוג'ין ג'נדלין

אני דנה ואני פרפקציוניסטית. כלומר, בדימוס, כלומר עובדת על זה. ואני מלווה אנשים שברובם נגועים באותה תסמונת. ולפרפקציוניזם יש נגזרות: היי ודאון (במצבי הרוח וגם בעשיה). רגע אתה בשיא, מקבל את "המנה" כשהגעת לפסגה ובשנייה הבאה אתה כבר down the hill. הכל או כלום. או שאני מלכה או שאני אפס. אין באמצע. הפרפקציוניזם מלווה את התחרותיות ואת ההשוואתיות והיא צועדת יד ביד עם בת הלוויה משביתת השמחות - הביקורת. איזו ביקורת אתם שואלים? זו הבונה או זו ההורסת?

אני מרגישה רגש חם. מישהו עצבן אותי. או הלחיץ אותי. או הפחיד אותי. או העליב אותי. מישהו השפיל אותי. עד עפר. ביזה אותי. מישהו לחץ על כפתור ומאז אני פקעת. הוא אגואיסט. או אטום. הוא סתום. קנאי וצר עין. הוא לא חבר. אני הולכת ומתלבה. לא מאמינה שזה קרה. החוויה, אולי נשמעת למישהו אחר קטנה, אבל בתוכי - הר געש. לבה רותחת. ככה מתחילה "העבודה" של ביירון קייטי. במלחמות הפנימיות שלנו, לעבר שלום

ד"ר דפנה פקר מחברת הספר "כוחם של זכרונות ילדות" בפרק מרגש. מדוע אנחנו זוכרים דווקא זיכרונות מסוימים? מה הם מספרים עלינו? וכיצד עשויים לאפשר לנו שינוי? בפעם הראשונה, מאז שהפודקאסט של מעלה בטוב הושק, החלטתי שנדגים את כוחם של זיכרונות ילדות עליי. באמצעות זיכרון ילדות שלי. הדמעות ילוו את הפרק הזה עם הקול הצרוד וההתרגשות שאי אפשר היה להסתיר. כשאנחנו מגלים משהו על עצמנו באמצעות הזיכרונות שלנו זה מרגיש סופר אותנטי, מדויק ושלנו. עבודה עם הזיכרונות שלנו מאפשרת לנו לבדוק מה נרצה לשמר ומה אפשר לנסח מחדש

איכשהו תמיד הרגשתי מעולה בזה. אני ״חותכת״ החלטות. קאט קליר. בלי יותר מדי היסוסים. רוב ההחלטות לא הרות גורל בעיניי. וגם אם כן, אני לוקחת בחשבון שאני לא יכולה לדעת הכל עכשיו. בכלל, ברור לי שאני עיוורת לתוצאות החלטותיי. כמשקיעה, אני די סולידית. מפזרת את הביצים. נכונה לתשואות נמוכות בתמורה לסיכונים נמוכים. אם הסיכון מאד גבוה- ההשקעה שלי נמוכה. היום, אני מוכנה לקחת סיכונים גם בחיי האישיים. מוכנה לחשוף רגשות, מוכנה לחלום בגדול, מוכנה לקום וליפול. אבל.. זה לא תמיד היה ככה

הקשר בין פיזיקה לבחירה חופשית תמיד עניין אותי. פיזיקה מודרנית, כמו שאני הכרתי, הניחה דטרמניזם - החיים כרצף של סיבות ותוצאות. רצון חופשי נשאר אניגמה לא מפוצחת. אול זה תעתוע דמיוני שלנו? האם אנחנו מכונות? במסע השינוי שלי, גיליתי שגורמים מעולמות "הרוח" מזכירים את הפזיקה הקוונטית במאמריהם. מה להם ולפיזיקה? ומה היא תורת הקוונטים הזו? והאם היא באמת מבססת אפשרות לרצון חופשי? בשיחה עם אלון הלפרין, פילוסוף של המדע, אנחנו סוקרים את הנושא, ונשאבים ביחד למחילת הארנב של העולם הקוונטי המרתק.

שיחה סופר מעניינת על הצד הביולוגי של הרגשות שלנו.  ד״ר ליאת יקיר מחתונה ממבט ראשון, חוקרת את השורשים האבולוציוניים של ההתנהגות האנושית, ותענה על שאלות, שאולי אפילו לא חשבתם לשאול כמו: למה אנחנו מתנשקים? למי אנחנו נמשכים? מה ההבדל בין גברים לנשים בכל מה שקשור לאהבה? למה בכלל יש זכרים בעולם?  מה קורה למשיכה עם הזמן? פרק שיעיף לכם את הסכך

למה זה נהיה כל כך קשה להכיר בן זוג לחיים? למה כל הבחורות שאתה פוגש מראיינות אותך? ממה להזהר שלא יבריח גברים? על מה לדבר כדי להראות מגניב? בשיחה על יצירת זוגיות עם המאמנת ליחסים, יוכי דדון שפיגל, שמענו איך זה עובד בפועל, ומה כדאי אולי להחזיר לקדמת הבמה - אותנטיות, סקרנות, פתיחות ואורך רוח. במקום מדריכים שחוקים עם סימנים לזיהוי, אודישנים מהירים, שתרים אחרי "פרפרים בבטן" או ניצוצות בשמי חיינו. איך בונים אהבה ושותפות לאורך זמן וגם "יום האהבה של הטינדר" קטע פואטרי סלאם מאת יעל שגב

הנשימה היא דרך מצוינת להתבונן פנימה, לזהות דפוסים וללמוד על ההתפתחות והדרך שלנו בעולם. "אני לא מקדש את הנשימה" אמר לי רישי בשיחתנו "אלה הם החיים שאני נותן להם ערך". רישי, הוא רון יצחק, גילה את הטכניקה של נשימות מעגליות (ריברסינג) בפונה שבהודו. מאז, הוא מטפל ומלמד את השיטה. הוא מתאר את הנשימות כשער - לחיים שלנו, לפנימיות שלנו, למחשבות שלנו. פעמים רבות אי נעימות וכאב כרוכים ברגשות קשים כמו כעס או עצב, הנשימה עוזרת לנו לבחון את הרגשות הללו ולחוות אותם מנקודת מבט שונה ובסופו של דבר להקל. בואו...

ד"ר מאשה הלוי מאתגרת בפודקאסט מעלה בטוב את המונוגמיה, ומשתפת בניסיונה. האם בטבענו אנחנו מתוכנתים לאהוב רק את האחד או האחת. האם אהבה היא משאב מתכלה. איך בכלל עושים את זה. ואילו חלופות יש למוסד הנישואין המוכר. שיחה מרתקת על נושא שהוא טאבו.