שיחה עם פרופ' איתמר גרוטו בנושא בריאות הנפש מעלה נקודות מעניינות: רפואת יער מוכיחה יעילות משמעותית בהפחתת סטרס - מעל 50% ירידה ברמת הקורטיזול. סטרס כרוני הוא גורם סיכון למגוון רחב של מחלות, מסוכרת ועד סרטן. טיפולים פסיכדליים מראים תוצאות מבטיחות בטיפול בדיכאון ופוסט-טראומה, לעתים עדיפים על הטיפולים המקובלים. פסיכדלים משפיעים לא רק ברמת החוויה הסובייקטיבית אלא גם על המבנה והגמישות המוחית. שילוב מוזיקה ובינה מלאכותית מציע אפשרויות טיפול חדשניות בבריאות הנפש.

איך אוסף של פרטים נורמטיביים שמבקשים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה נקלעים להיות חלק מחברה אלימה כל כך? האם זה רק כי ה״הם״? ובאשמת ה״ההוא״? כשחברה מידרדרת לאלימות, זה לא בגלל קומץ מטורפים. זה תהליך מפציע - כמו קשת בענן או פקק תנועה. רק שבמקום יופי, ההפצעה הזאת מולידה כאב. מה גורם לתופעה מפציעה של אלימות קולקטיבית? זה פרק לאנשים חושבים. אין בו תשובות קלות אבל יש בו הרבה שכל ובעיקר לב פתוח.

אנחנו חיים בעידן שבו הכול זמין — רעיונות, השראה, תשובות — ועדיין, משהו ביצירתיות האנושית הולך ומצטמצם. נדמה שהעולם החדש מבקש מאיתנו לחשוב מהר יותר, לייצר יותר, אבל דווקא בתוך הרעש הזה, היכולת ליצור באמת הופכת לדבר הנדיר ביותר.   בפרק הזה אני משוחחת עם תפארת קרונפלד על היצירתיות ככוח חיים, על איך מוצאים אותה כשנדמה שנעלמה, ואיך אפשר לטפח אותה דווקא בעידן טכנולוגי, צפוף ורווי גירויים. שיחה על דמיון, סקרנות, ועל המקום שבו נוצרים הרעיונות שמשנים עולמות — וגם חיים.

לקראת השנה החדשה נפגשתי עם פריידי מרגלית לשים קצת אור על מושג שקצת נשחק, וטיפה עבר אביוז ניו אייג'י: תודעת שפע. הטיפ שלה בסוף היה כל כך מדוייק. "רוצים שפע? תתחילו לצמצם" היא אמרה "לא רק בגדים, חפצים שאתם לא צריכים, גם אנשים".

בלילה בדרך למלון ליאור אמר לי: ״אני רוצה לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף לבירה עם חברים, אבל שגם יישאר לי זמן לבירה עם חברים״   והאג׳נדה הזו - עם החומריות של החיים (בירה) ועם הטעם שלהם (חברים) – עשתה לי לאהוב אותו קצת יותר (למרות שמעולם לא אהבתי בירה).   החיים קרו לנו, כמו שחיים קורים לכולם: בלי אג'נדות ועם פחות סיסמאות מטאפוריות.