בלילה בדרך למלון ליאור אמר לי: ״אני רוצה לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף לבירה עם חברים, אבל שגם יישאר לי זמן לבירה עם חברים״   והאג׳נדה הזו - עם החומריות של החיים (בירה) ועם הטעם שלהם (חברים) – עשתה לי לאהוב אותו קצת יותר (למרות שמעולם לא אהבתי בירה).   החיים קרו לנו, כמו שחיים קורים לכולם: בלי אג'נדות ועם פחות סיסמאות מטאפוריות.

אז לכבוד השנה החדשה, ביקשתי לעשות unlearning  לאנושות ולבדוק מה היה שם פעם מזמן. לפני הכסף, הנישואים, לפני חברת ההמונים, לפני טכנולוגיות בסקייל, לפני מדינות, גבולות, לאומים, לפני חוקים כתובים ועבריינים סדרתיים. מי אנחנו כשמקלפים אותנו מרעיונות? ומי אנחנו יכולים להיות? בעזרת הבינה המלאכותית (שהיא מאגר תודעה קולקטיבי חוצה זמנים, תקופות ותרבויות) ערכתי ראיון מיוחד עם טול וסונה, צייד ולקטת. התאהבתי בהם. התרגשתי מהם.

"מוות הוא חלק מהחיים. מוות הוא לאו דווקא טראומה. מוות הוא חלק מהטבע. הוא לא אכזריות, הוא לא רוע – זה שייך לבני אדם". "צריך להסכים למות כדי לחיות באמת" אנחנו רגילים לחשוב על סוף החיים כעל סוף הסיפור. אבל אולי דווקא שם, ברגעים השקטים והמדויקים ביותר, נמצאת החכמה הכי חיה שיש. עינת גוטפריד ושרית אופק, מנחות הפודקאסט “סוף הדרך”, מלוות אנשים בימים, בשבועות ובחודשים האחרונים שלהם. הן שומעות מהם על אהבות שלא מומשו, על רגעים קטנים ששינו הכול, ועל הפחד – וגם השלווה – שבסופיות.

 היום הפודקאסט הוא בן 6. יש בו כבר 158 פרקים, שכל אחד מהם נושא צבע וגוון משלו – אבל חוט אחד, ברור ונשזר ביניהם. טיעון מהותי, עקבי ומבוסס.   בפרק היומולדת אני חוזרת לטיעון הזה דרך פרקים נבחרים – וגם חושפת את עשרת הפרקים שאתם אהבתם במיוחד.   וזו גם הזמנה פתוחה: ספרו לי – מה הייתם רוצים לשמוע בהמשך? אילו רעיונות, נושאים ושיחות יעשירו עבורכם את מעלה בטוב? תודה שאתם חלק מהמסע הזה. 💗

כשיואב חווה את מה שחשב לתחילת התקף לב, הוא הבין שגופו מנסה לספר לו משהו כבר זמן רב. המסר? שהוא התרחק מהמתנות האמיתיות שלו, שהלייפסטייל שלו היה בלתי אפשרי, ושהוא שרוי בסטרס עמוק מבלי להיות מודע לכך. מה שמרגש בסיפור של יואב הוא שאחרי תקופת עצירה והתבוננות פנימית, הוא לא רק החלים, אלא גילה שליחות חדשה - יזמות סינרגית שמחברת אנשים, פוטנציאל ועסקים.