להתחבר ל"איש הירוק" שבתוכך

בצעירותי גיליתי את סיני. "זה מקום מנטאלי. לא גיאוגרפי" קבעתי כל פעם כשחזרתי משם.

הייתי בהרבה פינות אלוהים קטנות בעולם, אבל המקום הזה היה שונה מכולם.

אז לא ידעתי לחלץ את מה שהפך את המקום הזה לכל כך משמעותי עבורי. בית מרגוע לנפש בחסות בטן גב וצעירים באותו ווייב.

מנקודת המבט הנוכחית, אני חושבת שפשוט התחברתי למטען של כל יצור חי – לטבע.

מה היה בסיני שלי?

זה מתחיל אולי ממה שלא היה בה.  

לא היה בה מרדף. לא היתה קליטה סלולארית. לא היה שעון. לא היו אטרקציות, מועדונים, אתרים לפקוד אותם.

היה בה שקט ועמידה במקום.

רחש גלים תמידי משולב בנגינת המובייל ברוח, שליוו בחזרתיות את שנת הלילה ואת היום לאורכו.

אור יום שהקיץ אותי טבעית. אור ירח שהאיר רגעי חסד על גבעה שמתקראת "ראס השטן".

פשטות. פשטות נדירה.

אנשים חדשים, פתוחים, איטיים. נשמות, נטולות גיל או משלח יד, סטטוס או תחרות סמויה.

היה שם את כל מה שיצור חי זקוק לו. ולא היה שם את כל מה שמשבש.

לא הבנתי את המסר. חזרתי מהחופשה למרדף המתמהר של המודרניות הלבנה, הנאורה, המתנשאת. זו שמעודדת גיבורים שמתעלים מעל צרכיהם האנושיים, על טבעם הנחות והמיותר.

הפעם השנייה שהטבע דפק לי בדלת היה כשילדתי.

משותקת מאפידורל נלקח ממני התינוק שהפך אותי לאמא, והותיר אותי קרועה.

כל הלילה צלצלתי כמה פעמים בפעמון נבוכה להפריע לאחיות הלילה, וזקוקה לתינוק שלי צמוד אלי.

הגוף שלי זעק והרגליים לא יכלו לשאת אותי. האחיות ענו לקונית "הוא בבדיקות שגרתיות. הכל בסדר. תשני".  

לא עצמתי עין.

הוא לא אמור לצאת מגופי שאכלס את שנינו מאוחדים. הוא לא אמור להפרד ממני, להקרע ממני. והבדיקות שמבקשות לוודא שהכל בסדר הם שורש כל מה שלא בסדר. חבלה חמורה באמון, ברווחה, בצרכים בסיסיים ברגע הראשון שמגיח ראש אדם לחיים.  

הגוף שלי, רגע אחרי לידה, סדק משהו בכל מה שהתחנכתי עליו, פרדיגמה של העולם המודרני, הלבן, הנאור, הגובר על הטבע ומתעלה עליו.

פרדיגמה שמרחיקה אותנו מהטבע. אנחנו הטבע. התרחקנו מעצמנו.

המסע האישי שלי קיפל בקשה לחזור לעצמי.  

ל"מי" שאני. לזהות שקודמת לכל המהויות. מי אני לפני שאני בת, לפני שאני אישה, לפני שאני אמא, לפני שאני יזמת.

זה שזור בחיבור לטבע שמקיף אותנו.

כי יש בו הכל במדען הוותיק העתיק הזה שערך כבר כל כך הרבה ניסויים לאורך האבולוציה, וחזר עם מסקנות.

השיחה הזו עם ד"ר יעל הלפמן כהן שמתחקה אחר הטבע מרתקת. היא מביאה זווית אחרת וחשובה כל כך.

תעשו לעצמכם טובה – שימו את אזניות הקידמה באוזניים, תפעילו את האפליקציה המודרנית במהירות 1,  ותתחברו למה שהיה שם לפנינו ויהיה הרבה אחרינו – הטבע העצום, האינסופי שמקיף אותנו. הטבע שכשאנחנו מתחברים אליו, הוא מחזיר אותנו לעצמנו.