להוריד אבק מהחלומות: שיחה עם עצמך שמחזירה כיוון

אני זוכרת את הימים שהמשפט: "החלום שלי הוא למצוא את החלום שלי" ליווה אותי.

חשבתי שאזלו לי. נגמרו החלומות. מה שחלמתי הגשמתי. מה שלא העזתי לחלום – גנזתי. והחיים הפכו מתישהו משמימים. מהבית לעבודה, בחזרה לילדים. נסיעות לחו"ל מדי פעם, מפגשים, מסיבות. אבל... אלה החיים? זאת ההבטחה הגדולה? לא יכול להיות....

היום אני יודעת, שזה לא מספיק להבטיח הישרדות ולייצר הנאות. אנחנו יצרים מתפתחים. ואם אנחנו לא מצמיחים מיומנות חדשה, מגלים בתוכנו ארצות, מתגברים על אתגרים והופכים לאנשים אחרים – משהו מרגיש "ליד".

הייתי צריכה ללמוד להקטין את חלומותיי למשאלות קטנות.

הייתי צריכה לוותר על חלומות נוצצים של אחרים.

הייתי צריכה להאמין בגדול ולצעוד בקטן.

ועם הזמן, כשאת עושה לך מקום, נולד אומץ לחלום עוד חלום, הפעם אולי מאתגר יותר.

ועוד מיומנות נרכשת. ועוד יכולת שלא האמנת שתהיה לך - כבר שלך.

אבל כמה זה קשה בהתחלה. והדרך? לא משנה כמה פעמים עברת דרכה, תמיד הספק אוחז בה, והמכשולים לא נחסכים.

מסעות של גיבורים עוברים דרך חתחתים.

יובל אברמוביץ' מדבר חלומות, צועק אותם, עורך אותם ברשימות ולא מפסיק להגשים.