איך אוסף של פרטים נורמטיביים שמבקשים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה נקלעים להיות חלק מחברה אלימה כל כך? האם זה רק כי ה״הם״? ובאשמת ה״ההוא״? כשחברה מידרדרת לאלימות, זה לא בגלל קומץ מטורפים. זה תהליך מפציע - כמו קשת בענן או פקק תנועה. רק שבמקום יופי, ההפצעה הזאת מולידה כאב. מה גורם לתופעה מפציעה של אלימות קולקטיבית? זה פרק לאנשים חושבים. אין בו תשובות קלות אבל יש בו הרבה שכל ובעיקר לב פתוח.

אנחנו חיים בעידן שבו הכול זמין — רעיונות, השראה, תשובות — ועדיין, משהו ביצירתיות האנושית הולך ומצטמצם. נדמה שהעולם החדש מבקש מאיתנו לחשוב מהר יותר, לייצר יותר, אבל דווקא בתוך הרעש הזה, היכולת ליצור באמת הופכת לדבר הנדיר ביותר.   בפרק הזה אני משוחחת עם תפארת קרונפלד על היצירתיות ככוח חיים, על איך מוצאים אותה כשנדמה שנעלמה, ואיך אפשר לטפח אותה דווקא בעידן טכנולוגי, צפוף ורווי גירויים. שיחה על דמיון, סקרנות, ועל המקום שבו נוצרים הרעיונות שמשנים עולמות — וגם חיים.

ובגלל שהעולם המערבי שייך כל כך לצעירים, לפעמים ילדים מתחפשים לאנשים קטנים ומתבגרים מוקדם. וזקנים נאחזים בעברם, שחמק ביעף והותיר אותם מוכי תדהמה ולא אופנתיים. אבל האמת היא, שהם - הילדים והזקנים- הם המורים האמיתיים שלנו לחיים. כי היינו שם, ונגיע לשם. וכי גם באמצע אנחנו בעצם תלויים

הוא חומק לא פעם, הוא קשה לתחזוק. אם רודפים אחריו - הוא בורח, ומשהו בנו גם יודע שהחיים הם לא רק תותים בקצפת. ועדיין, אחנו שואפים אליו, לאושר, לשקט פנימי, לשלומות.

בעידן של תקשורת מהירה ותרבות "פאסט פוד", מערכות יחסים דורשות אורך רוח ומחויבות שלעתים קרובות מתנגשות עם הציפייה לסיפוק מיידי. אבל מה אם לא נוכל להתעלם מהאבולוציה שלנו? אנחנו משגשגים בתוך קשר. הכל זה יחסים. ויחסי אהבה הם הגביע הקדוש של החיים.

83% מהאנשים לא אוהבים את עבודתם. מה זה אומר לדעתך על הערך שהם מספקים? על רמת השירות?  איזו השפעה יש לנתון הזה על ימי מחלה וימי העדרות?

רוב מוחלט של האוכלוסייה מתמודדים עם דחיינות בתחומים שונים. הדחיינות היא לא עצלנות – היא תופעה פסיכולוגית מורכבת עם חמש סיבות שונות לגמרי.

"אנשים שאין להם את היכולת להתבייש ואין להם את היכולת להרגיש אשמים, אלה אנשים שיעשו הרבה מאוד צרות בחיים לעצמם, ובעיקר לאחרים" כך פרופ' יורם

מיניות היא לא רק סקס. והיא משפיעה על התפישה העצמית שלנו וגם נגזרת ממנה. מה מפריע לנו להתענג? מה מעודד את העונג שלנו? מה באחריותנו?

ארנינה הציגה רעיון מעניין על "יצורי ביטחון" ו"יצורי חופש". רובנו, כך נראה, נוטים להיות "יצורי ביטחון". אנחנו מעדיפים ודאות על פני חופש