על אמונה ורוחניות חילונית- להתמסר למה שגדול מאיתנו

גדלתי להיות אתיאיסטית. לא מאמינה באלוהים. לא מאמינה בשומדבר שאי אפשר להוכיח אותו.

אבל כשאת לא מאמינה באלוהים, את מאמינה בעצמך (גרנדיוזיות). או בזולתך (אידאליזציה).

ושתי האופציות האלה יצרו, אולי, את הריק והנוירוזה בעולם שהרג את האלוהות.

יצרנו אלילים בשר ודם.

הפקנו פרק מורכב על נושא מופשט: אמונה ורוחניות. שני אנשים חילוניים שלא מבקשים לדעת או להוכיח, אבל במסע חיינו מצאנו את עצמנו מאמינים שיש משהו גדול יותר מאיתנו.

משהו שאנחנו לא יודעים על אודותיו דבר, שאינו ניתן להוכחה, שהוא נשגב, ושהוא מפיג את הלבד, מקבל אותנו על כל החלקים שבנו, על עוצמותינו ועל פגמינו, ויוצק להכל – מ ש מ ע ו ת.  

והאמונה הזו החדשה היתה כרוכה בניתוץ הניסיון להתכחש לתלות. אנחנו תלויים. הדברים אינם בשליטתנו. לא התרחשויות ולא תוצאות.

ועכשיו – לא הכל תלוי בנו. ועכשיו, אפשר לקחת אותנו פחות ברצינות, לבטא יותר ענווה, להסכים להשאר עם סימני שאלה, ולבחור לראות בחיים תהליך מכוון – גם אם איננו יודעים מי מכוון אותם.

והאמונה החדשה הזו, שומטת השליטה ומתמסרת ללא נודע – אפשרה לנו להתחבר לרצון האותנטי, לאני המזוקק, זה שפועל לא כדי להאדיר את עצמו אלא כדי לשרת את מה שגדול ממנו. ובאופן מופלא, היא גם אפשרה לנו להיות יותר אקטיביים, יותר נחושים, הרבה יותר אמיצים.  

רוחניות חילונית נטולת ממסד וספר ספרים, כזו שמבקשת לה אלוהות מיטיבה, מחוברת, מקבלת, מלאת חמלה. ומאפשרת לנו בתמורה – לחזור להיות בני אדם, כאלה ש"בשבילם נברא העולם" ושהם גם "עפר ואפר".

בתפר הזה שבין החלק העניו שבנו, שמבין את גודלו מול האינסוף, ובין החלק הבורא שבנו, שיוצק משמעות לחייו – נעה שיחה מורכבת וגם חשובה.

במיוחד בימים אלה, כשהמציאות מוכיחה לנו שוב ושוב את האין שליטה. במיוחד עכשיו, כשנדרשת אמונה שכל זה לא לשווא, ושמתישהו יבוא שלום, אם לא עכשיו.

על אלילים, על אלוהות, על אמונה ועל רוחניות בגריד של חילוניות.

אנחנו סקרנים, אז ספרו לנו איך הפרק הזה פגש אתכם, ושמרו על עצמכם!