איך מחזירים תשוקה שאבדה ומגייסים מימון אנרגטי להגשמה?

יש לך רעיון גאוני. לפעמים הוא צף בלילה, כשחשוך ומותר לחלומות.

ובבוקר את חושבת לעצמך – איזה שטויות. מה הסיכוי. למה שאני. ואיך לעזאזל.

לפעמים אנחנו מתחילים משהו, חולמים עליו, מתלהבים ואז  אופס כבר לא.

והייאוש עכשיו יותר נוח, והאמון העצמי נסדק, והספק (שגם כך הוא בסטי, חבר צמוד סטוקר) הוכיח חברות אמת. הוא ידע מהתחלה שאתה לא רציני, שאת לא מתמידה, שבואו – חלומות זה להוזים וליפים והאמיצים.

מה עומד מאחורי המוות הפתאומי של רעיונות, מאחורי תשוקות שנכבות, והגשמות שלא נולדו?

סמדר מילר לוי מסבירה שהגשמה תמיד כרוכה ברגעים שבהם הדלק אוזל. זה קורה בארוע אחד של "סיכה" שדקרה בבלון, מפגש עם פחד או עם בהלה. ובמקום לשהות בפחד, לחוש אותו בגוף, אנחנו "עולים" לראש, ונודדים בין "מחשבות דגל אדום" שמשכנעות אותנו לשמוט, לגנוז, לצמצם את החלום.

הבאתי איתי את המחשבות שליוו אותי כשהתחלתי לגלות אופרטיביות בהוצאה לפועל של חלום מגיל תשע: לכתוב ספר. אוףףף כמה מחשבות, סותרות, צודקות כאלה, מתנשאות מעלי, מסגבירות לי.

זה פרק חובה על הגשמה ויזמות ועל סיכה שמפוצצת בלון של רעיון.