בין פחד לאהבה: המסע לרצון חופשי

למדתי בגוף שיש שתי תנועות שכל התנועות האנושיות נחלקות ביניהן.

התנועה מפני: מפני נמר, מפני אויב, מפני פיטורים, מפני דחייה, מפני כשלון או טעות או לעג. תנועה שמקורה בפחד.

והתנועה לקראת: לקראת למידה, לקראת תשוקה, לקראת חזון, לקראת יעד חדש. תנועת האהבה.

היום, אני מצליחה ביתר קלות להבחין מתי זה הפחד שאוחז בהגאים, ומתי רצון חדש מבקש לבקוע. היום, אני מבקשת ללכת אחרי הרצון. הוא הנווט. למדתי מהניסיון שהרצון תמיד מביא להתמרה. שכשאני רוצה – יש סיבה גבוהה, וממתינה לי התפתחות. גם כשהוא מנווט לבור חשוך – היה זה שיעור חיוני עבורי לעבור. חתמתי חוזה עם תשוקה. ומאז המסע משחקי, נינוח, מהנה, מפתיע, מצמיח.

אבל, כשאני מלווה אנשים, אני מזהה את נקודת ההתחלה שלהם. אני רואה להם את הפחד המשתק, ואת המבט הריק כשהם נשאלים מה הם רוצים או מה בוער בהם.

הם רוצים לרצות. הם מפחדים להפסיק לפחד.

הם היו רוצים לאכול מהעוגה ולהותיר אותה שלמה -  להמשיך להחזיק במוכר ובבטוח, וגם לזכות בחדש, בהרפתקה, בהתרגשות.

אלא, שהתפתחות מבקשת לקחת סיכון אמיתי. קודם לשמוט את הבטחון המשמים, ורק אז ורק אולי ורק מתישהו לזכות בהגשמה מרהיבה.

נדרשים גיבורים למסע הזה.

התחשק לי לנסות לאתגר אותנו בפרק שישפוך אור על המעבר מפחד לאהבה. איך מתמירים פחד לרצון. איך מגדלים בכלל רצון. למה חשוב לכבד את הפחד. ומתי שווה להכנס לשדה המוקשים האישי שלנו.

בשיחה שלישית עם מי שהתודעה היא ספר פתוח עבורו, טל בשן, צללנו לעמוק הנושא, עם דוגמאות וחשיפה. קצת אחרי ההתחלה, איפשהו באמצע, הפנינים החלו מתגלות, בזו אחר זו. אל תוותרו על הפרק הזה, הוא מסוג הפרקים שנוגעים בחומרה, בתשתית, במערכת ההפעלה.

תפיצו גם לאחרים, וספרו לי מה לקחתם ובמה התחדשתם.