אנחנו חיים בעידן שבו הכול זמין — רעיונות, השראה, תשובות — ועדיין, משהו ביצירתיות האנושית הולך ומצטמצם. נדמה שהעולם החדש מבקש מאיתנו לחשוב מהר יותר, לייצר יותר, אבל דווקא בתוך הרעש הזה, היכולת ליצור באמת הופכת לדבר הנדיר ביותר.   בפרק הזה אני משוחחת עם תפארת קרונפלד על היצירתיות ככוח חיים, על איך מוצאים אותה כשנדמה שנעלמה, ואיך אפשר לטפח אותה דווקא בעידן טכנולוגי, צפוף ורווי גירויים. שיחה על דמיון, סקרנות, ועל המקום שבו נוצרים הרעיונות שמשנים עולמות — וגם חיים.

אז לכבוד השנה החדשה, ביקשתי לעשות unlearning  לאנושות ולבדוק מה היה שם פעם מזמן. לפני הכסף, הנישואים, לפני חברת ההמונים, לפני טכנולוגיות בסקייל, לפני מדינות, גבולות, לאומים, לפני חוקים כתובים ועבריינים סדרתיים. מי אנחנו כשמקלפים אותנו מרעיונות? ומי אנחנו יכולים להיות? בעזרת הבינה המלאכותית (שהיא מאגר תודעה קולקטיבי חוצה זמנים, תקופות ותרבויות) ערכתי ראיון מיוחד עם טול וסונה, צייד ולקטת. התאהבתי בהם. התרגשתי מהם.

למען האמת כשעובד דרוך לאפשרות שמא יפוטר מחר או מרגיש שלא מרוצים ממנו – הוא עסוק בטקטיקות הבאות: ✔️ראש קטן, עדיף לעשות את מה שמצופה ממני כי זה בטוח ולא ליזום כלום ✔️רכילות עם עובדים אחרים כדי לזכות בהזדהות ובתחושת שייכות בקרב המילייה שלי ✔️מרפוק הקולגות וניסיון להעפיל עליהם כדי לבלוט מול הבוס ✔️חיפוש מקום עבודה אחר במקביל כדי לשפר עמדות ✔️ניסיון לזכות בהכרה מהבוס בריצוי שלו, ולא באתגור וחשיבה עצמאית  

מה מותר האדם על המכונה? או שאולי גם אנחנו מופעלים ע"י אלגוריתם שקוף שמכתיב את הבחירות הלכאורה חופשיות שלנו? האם הגולם יקום על יוצרו?