נפגשתי עם דרור גלוברמן לשיחה על הכאוס שאנחנו חיים בהווה, זה שלא מאפשר לנו לחזות את העתיד, שנע בין הזדמנויות מרגשות לעתיד מבהיל. החלפנו רעיונות, פרטנו על פחדים, ואולי גם הצענו אפשרות משחררת: הזמנה להכיר את עצמנו, את הרצון שלנו. להסכים לקבל את המציאות שמתהווה, לזוז מאזורי הנוחות שלנו, ולהתעגן למה שיש לנו עליו מידה של שליטה – לעצמנו.

אנחנו חיים בעידן שבו הכול זמין — רעיונות, השראה, תשובות — ועדיין, משהו ביצירתיות האנושית הולך ומצטמצם. נדמה שהעולם החדש מבקש מאיתנו לחשוב מהר יותר, לייצר יותר, אבל דווקא בתוך הרעש הזה, היכולת ליצור באמת הופכת לדבר הנדיר ביותר.   בפרק הזה אני משוחחת עם תפארת קרונפלד על היצירתיות ככוח חיים, על איך מוצאים אותה כשנדמה שנעלמה, ואיך אפשר לטפח אותה דווקא בעידן טכנולוגי, צפוף ורווי גירויים. שיחה על דמיון, סקרנות, ועל המקום שבו נוצרים הרעיונות שמשנים עולמות — וגם חיים.

מה מותר האדם על המכונה? או שאולי גם אנחנו מופעלים ע"י אלגוריתם שקוף שמכתיב את הבחירות הלכאורה חופשיות שלנו? האם הגולם יקום על יוצרו?