על הקשר בין המוח למחלות: כיצד התודעה משפיעה על בריאותנו?

מחלה היא לא מתנה. היא כואבת, מסבה סבל לאדם החולה ולסביבתו. כל מי שחלה, היה שמח להחזיר את "המתנה" המפוקפקת הזו לשולחה. בחזקת שונא מתנות – יחיה.  

אבל אולי המחלה יכולה להיות מדומה ל"אריזת מתנה" כמו שמציעה ד"ר מירב יוגב, כזו שאפשר להסיר, לזרוק, שאין לה לכשעצמה ערך מיטיב, אבל בתוכה מקופלת למידה משמעותית.

זה המוח שלנו שיצר מלכתחילה את המחלות כדי להגן עלינו, אומרת ד"ר יוגב.

כשאנחנו נקלעים לסכנה אובייקטיבית או מדומיינת, המוח שלנו מחווט לעשות הכל כדי להציל אותנו ולהבטיח את המשך קיומנו הפיזי או החברתי. אם אין פתרון ישיר וחיצוני למיגור הסכנה, המוח ייעזר במושא שליטתו – הגוף שלנו.

איך המכניזם הזה מתורגם במציאות?

מה ביכולתנו לעשות כדי להשפיע על הפרשנות שלנו, ולקחת אחריות על בריאותנו?

מה כוחן של האמונות שלנו על הפיזיולוגיה?

האם הרוח מושלת בחומר?

והאם רפואה חדשה תבקש לשלב בין מדע אובייקטיבי מבוסס עדויות ובין חיווי סובייקטיבי רגשי?

פרק שמאתגר את הקונבנציה, משלב בין מדע ורוח, ועושה לחשוב.