איך אמביציה מייצרת ניכור עצמי?
אמביציה, דרייב, רעב לעשייה, לתנועה, להישגים, לשיפור.
בשנים האחרונות, גאוות היחידה שהחזקתי בה סביב השאפתנות, הדרייב, התחלפו בסימני שאלה. כי לפעמים הדרייב הזה היה מקור לעומס יתר ולשחיקה. או לפגיעה בצרכים בסיסיים כמו שינה או אכילה.
לפעמים הדרייב הזה הרגיש כמו צורך להוכיח.
והרבה פעמים לא משנה כמה הישגים נצבעו, ה restlessness נותר על כנו.
שאפתנות או רעב נטול סיפוק?
מקור לתנועה ולהתפתחות או פיצוי על פצעים נסתרים?
מצד אחד, לא הייתי מוותרת על הבעירה הפנימית שמובילה אותי, מרחיבה את הידע שלי, מכירה לי אנשים מרתקים, משכללת מיומנויות חדשות, מאתגרת ומספקת. מצד שני, בא לי לפעמים לשקוט, לנוח מהמרוץ, להסתפק בי ככה.
"אפשר לחיות חיים מצויינים גם בלי אמביציה.
לא כולנו מתחזקים שאיפות נוצצות לכסף וקריירה, וזה לא בהכרח דבר רע".
כשקראתי את הכותרת הזו שצוטטה מפי פרופ' יניב קנט מימון, הסתקרנתי ממש והנה אנחנו כאן, לעשות סדר. מה היא אמביציה. מהי מוטיבציה. איזה סוגי מוטיבציה יש. איזו מובילה אותנו לביצועים טובים, וגם מתגמלת אותנו בחווית משמעות. ואיך לגדל ילדים לאוטונומיה (במקום אמביציה)?
סיכום כתוב של השיחה וכלים מעשיים – תמצאו בקבוצה השקטה.
