הביולוגיה של הרוע

"למה את כל כך מופתעת?" הוא שאל אותי  "את עד כדי כך תמימה? לא ידעת שיש אכזריות?"

ובאמת, ידעתי הרי שיש מלחמות רחוקות באנגולה או מחנות מוות בסין.

ידעתי גם שסבא וסבתא שלי חיו בתקופה שבה הם סומנו כנחותים, כבני מוות.

ובכל זאת, אלה רחוקים, זה היה מזמן. האנושות התפתחה.

והאדם מעצם טבעו, כך האמנתי, תמיד יתעדף שגשוג ושקט על פני דריכות ומלחמה.

ואם הוא עושה רע, כנראה שרע לו.

אני בין אמונות.

לא יודעת אם אני תמימה, אם ההנחות שלי מוטעות, אם אנשים הם לא מקשה אחרת. אם יש בכלל טוב ורע אובייקטיביים בטבע.

אבל אני יודעת שנחשפנו בשנה האחרונה למופעים שנחווים כרוע טהור, אכזריות בלתי נתפשת. שעתה הכעורה של האנושות.

מתברר שרוע אינה נחלתם של אנשים רעים.

הבנאליה של הרוע אחוזה בביולוגיה שלנו. ולא, זה לא הכרחי להזין אותה.

אם הנושא לא היה כל כך אקטואלי וחשוב, אם ד"ר ליאת יקיר לא הייתה כל כך מרתקת ורהוטה – הפרק הזה היה נגנז. כי אני הייתי בו בלתי.

התשוקה לנושא עשתה לי לדבר. הרבה. הרבה יותר מדי.

Note to self:

פחות. הרבה פחות.

ותודה לליאת שהיתה טובה דיה לשאת את הקטיעות.