איך עושים טרנספורמציה? ומה זה בכלל?

אירית אדלר ליוותה אותי במשך שנה ושלושה חודשים.

היא הייתה הדמות שהחזיקה לי את היד בזמן שאני התקלפתי.

לא הבנתי אז שאני עוברת טרנספורמציה. שהאמונות שלי מתחלפות. שאני זורעת זרעים חדשים ביחסים שלי. שהלב שלי מפשיר. לא ידעתי אז שזו יריית הפתיחה לקילופים העתידיים, ולהתקרבות שלי לגרעין המהותי, לליבה שהיא – אני.

אני זוכרת שישבתי אצלה בפגישות הראשונות, מתאמצת לעשות שתבין מי אני. רציתי להספיק המון, אז סיפרתי לה בהמון מילים ובמהירות שיא על כל מה שעשיתי (כי מי אני אם לא הפעולות שלי?).

והמילים סיפרו על פעולות גדולות והישגים מרהיבים. בית שנבנה. חדשנות עסקית שהוטמעה. השקעות פאסיביות. מיזמים.

ככה היא תדע מי אני. חשבתי.

רק שאירית חושבת בעוד רבדים. לא רק שכליים. גם חושיים. והיא ראתה. היא ראתה אותי.

בעודי מדברת גדולות, הישיבה שלי סיפרה אמיתות.

ישבתי מולה עם רגליים משוכלות (בשיכול כפול), ידיים משולבות על הבטן, וכתפיים שמוטות.

היא ראתה לי את מה שאני באמת חושבת עלי: קטנה, מאוימת.

לקח לי זמן עד שהבנתי שהגוף מדבר כל הזמן. והוא דובר אמת, הגוף. תמיד.

נטאלי בן דוד הגתה את שיטת סאטיה והקימה את בית ספר אימושיין להוויה, הקשבה וטרנספורמציה.

דיברנו על חופש, על רצון, על טרנספורמציה. דיברנו על המפתח לכל אלה – שמצוי בגוף.

זו שיחה חשובה, מעוררת למחשבה, נוסכת תקווה.