ביקורת על הביקורת
אומץ הוא מה שנדרש כדי שניצור, נפעל, נעשה, נצא לאור, נבטא את הקול הייחודי שלנו בעולם. על במה, ביצירה, ביזמות.
אומץ הוא נכונות להסתכן.
כי להכנס לזירה דורש להיות נכונים להתמודד עם חוסר המושלמות, עם אתגרי הדרך, ועם "מה יגידו האחרים".
כשהיא נחתה בארץ, חיכתה לה הפתעה. ביקורת ארסית במיוחד מרוחה על דפי העיתון של המדינה. עד אז, זכתה למילים טובות, למחמאות, לתשבוחות. היא סופרת מוכשרת. והיא נכונה גם להתמודד עם עמדות בלתי מלטפות, אבל הטקסט שקיבל את פניה בארץ היה רעיל. רעל שחלחל לתוך הגוף, והרגיש כמו "תאונת דרכים עם רוע".
אחרי ההלם והדמעות, התכנסנו שוב לפרק שבו ביקרנו את הביקורת.
ביקורתיות (שלא כמו חשיבה ביקורתית) אינה בלעדית רק ליוצרים או ליזמים, היא ניחתת על כולנו, וגם אנחנו לפעמים מטיחים אותה באחרים, בקרובים לנו. בעצמנו.
החלפנו מחשבות על ביקורת.
האם היא מקדמת ומניעה או שמשתקת ומקפיאה?
דיברנו על מילים ועל הלחן שלהן. כי אפשר לומר הכל, לעמוד גם על מה שפחות, על מה שנעדר או חסר ודורש שיפור, השאלה היא ב- איך (עניין מוסיקלי).
ואיך אפשר להמיר ביקורת בכלי שנולד בכוונות טובות באמת – משוב.
אוריין צ'פלין, בפעם השלישית בפודקאסט, היא סופרת ויוצרת. השנה הפציע ספרה החדש "משהו קורה לבלה" הוא רומן על זמרת אופרה צבעונית שהולכת ומטצמצמת לתוך עולמה הפנימי והמדומיין בצל מחלת דמנסיה.
הכתיבה של אוריין מהעיניים שלי רזה, מושחזת ותמיד מתובלת בהומור, ואולי מה שהכי מאפיין את דמויותיה זו העין הטובה שניכר שהיא שוזפת בהן. הן נבראות באהבה.
