כושר נשימה

תארו לעצמכם שאתם נכנסים יום אחד בפתח של אוהל גדול. ואתם יוצאים ממנו אחרי שלושה ימים אחרים.

נולדתם מחדש. פיצחתם את המטריקס. גיליתם את הסוד. מפתח לגן נעול של חופש ובחירה. של שקט ושמחה.

והמפתח לכל הטוב הזה? הוא משהו שאתם עושים כל הזמן. גם עכשיו. גם כשאתם עושים כלום. הנה ממש עכשיו.

את נמרוד קאופמן הכרתי ביער אודם בקיץ 2016.

הוא היה המנחה באוהל, והוא העניק לי את המפתח ההוא: עבודה עם נשימה.

שהובילה להקשבה לגוף. שהולידה מודעות לדפוסיי, והרחיבה את חדרי הלב ואת מנגנוני החמלה.

נשמע כמו אגדה ניו אייג'ית, אבל זו אמת צרופה.

נמרוד, כמוני, מקורקע מאד, איש מעשי, וכשהוא גילה את הנשימה ואת הלב, הוא חקר אותה באמצעות השכל והמדע.

מאז, הוא חיבר הרבה אנשים לנשימות שלהם, לנשמות שהם. 

הנשימה - הגשר בין הארצי לשמיימי, הרוח מתחת לכנפיים שלנו, שנוכל להמריא.

והוא גם טייס.

רק שבתקופה זו הוא מדריך, במסגרת המילואים, צוותים ויחידות מבצעיות לנשום, כדי להגביר הגנות, לטפח חוסן, להחזיר למערכת הפנימית שליטה.

שוחחנו על פלאי הנשימה.

על העידן הזה, שקיצר ומיהר ורידד לנו את הנשימה – וכפועל יוצא גם את החיות והנוכחות.

ועל התקווה שאפשר לגזור מעצם הרעיון שחיל האוויר נכון לעבור הכשרה אווירית מזן אחר – ללמוד לנשום.