פרק 100 - תובנות מהחיים (שלי) עצמם
לפני ארבע שנים הגשמתי חלום והשקתי את הפודקאסט הזה, של מעלה בטוב. הכנס הדיגיטלי המולטי דיספלינרי שנהגה בראש שלי, קרם אור וגלים, והפך ל"במה" לאצור באמצעותה רעיונות של דוברים מרתקים.
בקול רועד, נרגשת ומלאת תקוות, פתחתי מיקרופון וזכיתי להפיק מדי שבועיים פרק בן שעה, שבראש ובראשונה תמך במסע הלמידה וההתפתחות שלי, זיכה אותי בהכרות עם רעיונות ועם אנשים, בעונג לנהל שיחה פילוסופית, תודעתית, ולבסוף – גם הדהד אל אוזניכם.
הרגשתי אז שהמידע שאני נחשפת אליו הוא בחזקת משנה חיים, מקודד מחדש את דרכי החשיבה והגישה שלנו לחיים עצמם. "החיים הם תקופה קשה" כתב חנוך דאום. ובאמת, הם מנבא המוות החזק ביותר.
אלא שהחיים הם גם שדה המחקר המרגש, הרפתקני, מפתיע – שכולנו נפלנו בסטטיסטיקה הנדירה, ונבחרנו בליהוק של האבולוציה, של היקום או של אלוהים (תלוי במה אתם מאמינים) – לשחק בתוכו.
בארבע השנים שחלפו, הקול נרעד פחות, ידע נצבר, הרגלים השתנו, והפודקאסט הזה לימד אותי שאם אני נכונה לכתוב כמה שורות, החיים עצמם כבר יכתבו מעצמם את השורות הבאות.
וחלק מהשורות נכתבו על ידכם, המאזינים. כתבתם לי כשפרק ריגש אתכם, או כשהפיל תובנה משמעותית, כתבתם מתי הזדהיתם, ומה הטמעתם בחייכם. כתבתם לי שפסקול חייכם מכיל אותי אתכם, ושהתכנים שנאצרו – שינו את חייכם.
לשורות האלה לא ציפיתי. לא שיערתי בנפשי ששעה אינטימית ומענגת עבורי תגיע למאות אלפי אזניים ותשפיע על מה שקורה ביניהן.
אני מלאת תודה. תודה למרואיינים המגוונים, שמשלימים פסיפס של ידע אנושי מרהיב.
תודה לעורכת הסאונד האינטילגנטית, שמכירה אותי בין השורות, בלפסוסים, ברגעים שבהם גלשתי לאינטימיות יתר ו"נפל בעריכה" מתוך בקשה לשמור על הקרובים אלי ביותר. נעמי שניידר היא העורכת של "מעלה בטוב" כבר ארבע שנים, וממש מחר היא גם באה בברית הנישואים. מזל טוב נעמי יקרה!
תודה לכם, שאתם מריצים אותי, נוהגים אותי, מקפלים איתי כביסה, עושים קניות, או מאזינים עם דף ועט וכותבים דגשים והערות.
בהתרגשות, אני מגישה לכם את פרק 100, פרק עם עשר תובנות וסיפורים מהחיים (שלי) עצמם.
מאחלת לכם שנה טובה, מאחלת לנו המשך חקירה ולמידה.
