בת חורין

החופש שלנו מתקשר בעיקר לבחירה שלנו.

אז נכון, בחרתי לצאת לחופשה, אלא שהפעם גיליתי חווית חופש עוצמתית מתמיד. אז מהם הערכים האחרים שאפשרו את החוויה הזו? איזו עוד ערכים נקשרים בחופש חוץ מבחירה?

זה היה בסקי שהבנתי שחוויתי חופש מוחלט, מלא, מנתק.

וזה היה מוזר כי תכלס לא נחתי לרגע.

הבוקר התחיל בהשכמה מוקדמת וארוחת בוקר, התארגנות מסורבלת, עלייה להר וגלישה.

הרגשתי את המאמץ הגופני בירכיים, ברגליים,

השרירים התכווצו,

הגוף עבד.

ובערב חזרנו גמורים! קצת בריכה ומקלחת וארוחת ערב ולמיטה הרכה לשינה.

איך זה ששבוע מאומץ ופיזי הרגיש כמו חופש מוחלט? מנתק? מאוורר?

ואז הבנתי. זה בדיוק זה!!

שער ראשון לחופש - הגוף השער לחופש. לשקט. לכאן ועכשיו. השער לכל זה הוא - בגוף.

כשאת עומדת מול מדרון לבן וחלק, כל מה שאת יכולה לחשוב עליו זה - על עכשיו!! לא על העבודה שמחכה, הסידורים, הנזילה בבית.. רק על המדרון הזה. על המנח של הגוף. על רגל ימין ורגל שמאל ועל השענות קדימה.

רק אחרי החופשה הבנתי שבעצם הייתי ב no mind. חופש ממחשבות בלתי פוסקות על עתיד או על העבר. על מה שהיה ועל מה שיהיה. רק אני כאן מול הלבן הלבן הזה.

אנשים לא נולדו לצרוך מדיטציה או סדנאות. הטבע שלנו מכיל בתוכו את הדרך לחיות.

עד לא מזמן כל כך אנשים עבדו בעבודות כפיים, שדורשות זריעה וקציר או רכיבה או ליקוט. אפילו בעבודות אומנות של ליטוש ופילוס.

התרבות שלנו הפכה את השכל שלנו למרכז הכובד. אנחנו נדרשים לחשוב, לתכנן, להסיק, לחשב מחדש, ללמוד מלקחי עבר, להתכונן, לשנן, לפתור פתרונות יצירתיים. אנחנו כל הזמן כל הזמן בלי הרף נייחים בגוף ורצים בשכל.

וכמה שזה מתיש!

הגוף שלנו מבקש לנוע, לזוז, להיות.

כשאנחנו עושים mute לשכל, אנחנו חווים חופש. שמחה. שקט.

אנחנו מאפשרים לאיזון להתרחש. עת לנוע ועת להרהר. עת להיות ועת לתכנן.

ועת לשתות יין חם

שער שני לחופש - הטבע והיה שם עוד משהו. בחופשת סקי. בחופש שלי: ההמצאות בטבע. קרוב לאדמה בתוך מרחבים ואופק- את מבינה את הפרופורציות, את מתחברת לטבע שלך.

יש משהו בטבע. בים. בהרים. בשלג. במדבר. ביער. משהו בטבע מייצר בתוכנו התרחבות פנימית. כי לפעמים אנחנו שוכחים שבעצם אנחנו בעלי חיים, חלק מאקולוגיה שלמה, חכמה, הוליסטית. סחר חליפין חינמי. בחמצן. במזון. בויטמין D.

וכשאת מתחברת לעצמך, לטבע שבך - את חופשיה.

שער שלישי - גבולות

ולבסוף - תחושת החופש שלנו מתכתבת עם קיומם של גבולות בחיינו. עוגנים. דוגמא נפלאה שממחישה את הרעיון הזה: נניח שתעלו עם ילדכם לגג מגדל עזריאלי, ותמצאו עצמכם ברחבה גדולה אבל נטולת חומה היקפית. עכשיו תנו לילדכם זוג אופניים ותציעו לו להנות מרכיבה. מה הוא יעשה? הוא יקפא במקומו. החומה על הגג היא גבול מהותי שמבטיח לילד שלכם חופש לרכוב בלי לחשוש. אז גם בחופשה שלי, היו עוגנים - שעת קימה, סדר יום, טכניקה. ובתוך הגבולות האלה, בתוך הטבע המופלא, כשאני לגמרי בגוף - יצאתי לשבוע מעבדות. הייתי חופשיה ללא עוררין. בת חורין.

ועכשיו כשאני חושבת על זה, אולי גם הקיטנה של הילדים תרמה לחווית החופש?? 😉❤

ומה לגביכם - אתם יודעים לעשות mute לשכל? יש לכם טכניקה שעובדת לכם? משקיטה? מאחלת לכם חופש מהנה וחג שמח❤