התחלתי לנגן על פסנתר- אימון בשינוי

הללויה והחיים עצמם אתם יודעים איך זה.. קורונה. אז אורח החיים הסוער שלי הופסק. לא מתבליינת בחתול והכלב (עוד חיים בכלל?) לא מתפרעת בברייקפסט קלאב (יש אותי ביותר זקנה?) אז לרגל עוצר מסיבות ובילויים החלטתי להתחיל בתחביב חדש. נגינה. על פסנתר. חשמלי. לעשות משהו חדש. לפתח מיומנות. להנות. בלי אספירציות לא לשם מטרה מוגדרת (לא בונה על הופעה בקרנגי הול. בינתיים). משהו קטן וחדש לעצמי. אחרי שבסגר הראשון הפכתי את ליאור למאמן ריצה שלי, גיליתי שגם פדלאה יכולה, הגיע הזמן לדבר החדש הבא. מתחילה לצעוד

בשבוע הראשון התאמנתי בלי הפסקה. ניגנתי את למרי יש טלה קטן, פעמונים, שיר עם שוודי ועוד פזמונים מימי אלנבי 58. זה היה קל וחמוד. ואפילו הרגיש כמו מדיטציה שעושה מיוט למיינד הרודני עמוס האספירציות והשאיפות הגדולות. אחרי שני שיעורים, המורה המקסים שלי, מיכאל, התחיל לאתגר. יד ימין התבקשה לנוע על המקלדת ועכשיו כבר ניגנתי abc, קאן קאן ודוד מלך ישראל (פחות).

הקשבה להנאה או להיעדרה אני יודעת שלא נולדים שופיין ביום אחד. וגם אין לי ציפיות. אז עקבתי בצעדים קטנים אחרי ההנחיות. מפעילה היטב את מערכת החשיבה המודעת, כמו כשמתחילים לנהוג. כלום לא אוטומטי. הכל מחושב ואיטי. ואז מיכאל אתגר עוד וביקש שיד שמאל תלווה בקצה אומפה פפה או אומפה אומפה. אז מצאתי את עצמי שוברת את המוח בקוארדינצית אומפה אומפה, רק שעדיין ליוויתי יצירות כמו למרי יש טלה קטן ופעמונים. גם קשה וגם איך לומר? לא הכי פאן ושמתי לב שהאימונים בבית פחתו. הסברתי את זה בעומס העבודה והחיים אבל ידעתי שמשהו בהנאה נפגם. משוב כן ותיאום ציפיות

בפגישה הבאה עם מיכאל, הצפתי בעדינות שלא כיף לי. בא לי לנגן אדל, קולדפליי. סיכמנו על לאונרד כהן עם הללויה. והללויה it is. מתאמנת כל יום. יוצא לי קצת עילג וצולע אבל לפחות מגניב. כמעט כמו אני לפני הקורונה הנגינה על הפסנתר מדמה את החיים עצמם אביב גפן צרח פעם רוצים שינוי? רוצים שינוי? ככה הוא נראה תזכורת מעולה תמיד בצעדים קטנים ובהנאה כי בלעדיה- אנחנו פשוט שובתים מצביעים ברגליים (או בידיים) ועושים פחות

אז אני קצת גאה בי שבגילי הצעיר הנחתי לחיי הלילה לטובת ריצות ונגינות ושאני לא מתביישת להסס ולטעות וגם לא מצניעה שלא כיף לי ומציפה וממשבת ושבסוף אני פאקינג מנגנת (בערך) הללויה אחד של לאונרד מופלא אחד. ואז מתרגמת את כל זה לחיי הקריירה והשאיפות, מזכירה לעצמי שרק כשנהנית- דברים משמעותיים מתחילים באמת לקרות. מניחה את המתודות ואת ה״איך צריך״, את הבידול, המשפכים השיווקיים וקהלי היעד המוגדרים, ומתכיילת חזרה לעשות מתוך בא לי, ולסמוך על עצמי שככה גם יבוא לי בחזרה