על נרקיסיזם

נרקיסיזם. כולנו מכירים את התופעה.

נרקיסים חיים ביננו, מנהיגים אותנו, מנהלים אותנו בחברות. הם לפעמים כוכבי התרבות שלנו, האנשים שעיננו נשואות אליהם. ולפעמים, אנחנו ממש נשואות (או נשואים) להם.

מתי מדובר בהפרעת אישיות? מתי מדובר ב״טיפוס״ נרקיסי, ומתי זה פשוט בריא להאמין בעצמי, להעריך את יכלותיי, ולהנות מהכרה חיצונית?

למה נרקיסיזם נפוץ כל כך בימינו, בתרבות שלנו?

אילו דרכי חינוך מטפחות נרקיסיזם?

ואיזו דרמה טראגית חווה הצ׳ארמר הכריזמטי והמצליחן, שלא זוכה לחוות אינטימיות ואהבה אמיתיים.

מי מועד ליחסים עם נרקסיסט? וכמה כאב יש שם: גזלייטינג ותחושת מלכוד, בלבול והקטנה.

למה כל כך קשה להחלץ מיחסים כאלה?

וכמה בדידות יש באסטרטגיית חיים כזו.

ואפשר. במודעות. בטיפוח פגיעות. בדישון אינטימיות. לנצח את ההיסטוריה האישית.

רועי צור בפרק נוסף ומרתק, מתובל בדוגמאות מהמרחב הציבורי.