איך נשרוד במאה ה- 21?
היה לי אהה מומנט
כבר הרבה זמן שאני מנהלת רומן עם חקר עתידים. לאן העולם הזה הולך, כלומר רץ? הקריספר שעושה עריכות גנטיות, הרובוטים שנולדים כדי להשאר, הרפואה שתכנס ליומיום שלנו בניטור עצמי, החלל שיתקרב. איך שורדים בעולם שקצב השינוי בו אקספוסנציאלי? איך עומדים בקצב ולא משתרכים מאחור? לא נשכחים לבד? ואז היה אהה מומנט. הבנתי למה זנחתי לרגע את חקר האושר ופניתי לחקר העתיד.
העולם שלנו משתנה בקצב מסחרר.
הקבוע היחיד הוא השינוי.
אבל זה לא חדש.
מה שחדש הוא - הקצב.
קצב השינוי לא מותיר מקום לאשליה.
אין וודאות. אין יציבות. אין קביעות.
הנהר זורם. כל הזמן.
פעם למדת מקצוע באוניברסיטה ויכולת למצוא משרה בתחום?
זה היה פעם
פעם עבדת בחריצות ויכולת לרכוש דירה ולהמשיך לחסוך לעתיד?
זה היה פעם
פעם היה פעם
דפוסי חשיבה ששירתו אותנו בעבר, כבר לא משרתים היום.
פרדיגמות מתנפצות. כל הזמן.
רק שאנחנו בני אדם, והאבולוציה שלנו היא לא אקספוסנציאלית.
בכלל לא.
אנחנו זקוקים לעוגן, לוודאות, ליציבות, בתוך ים השינויים, הצמיחה וההזדמנויות.
ואז הבנתי - אם עד עכשיו עולם ההתפתחות האישי היה פריבילגי וסובייקטיבי, היום - הוא בחזקת must.
כי יש קבוע נוסף (חוץ מהשינוי).
והקבוע הזה הוא אני.
או את. או אתה, כמובן.
הקבוע - הוא הגרעין הפנימי של כל אחד מאיתנו.
כל אחד מאיתנו, מחזיק בדנ"א משלו, בתשוקות משלו, בסט כישורים וערכים משלו.
העולם המשתנה מאד שלנו, מבקש מכל אחד מאיתנו, לפקס מבט פנימה, לתוכו.
כי רק מי שיבין מי הוא, יידע מה הוא, מה הוא רוצה, מה חשוב לו - יוכל לשרוד בעולם אקסטטי.
באמצעות חקר העתיד התחזקה אצלי תובנה באשר ל"חקר האני"
"חקר האני" הוא הציווי שלנו.
עולם ההשרדות ועולם ההגשמה עושים בונדינג, אינטגרציה.
כדי לשרוד - נהיה חייבים להגשים
עולם העתיד כל כך מהיר, שהוא דורש מאיתנו להפסיק לנסות, לרצות, להתעלות, להשוות, להתחרות.
אסטרטגיות אינדיבידואליות שהסתכלו על העולם וניסו להתאים את עצמן - כבר לא יעבדו לנו.
העולם דורש מאיתנו להבין מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. להסתכל פנימה.
להכיר את הקבוע היחיד בחיינו - אותנו!
לרגל ה- אההה, אני מציעה סדנה קצרצרה:
"הקבוע היחיד הוא אני"
הסדנה תכלול ארבעה מפגשים שבהם נפגש ונעבוד עם כלים משמעותיים להכרות עצמית משמעותית:
זיכרונות ילדות, מרחבי עיוורון, חזון, נשימות, מיקוד מטרות ועוד
