משילות - מושג סימטרי

״איבדנו משילות״ ככה הוא אמר, ביבי. והוא טעה וגם צדק: כי מעולם לא הייתה לי ולו משילות משותפת, אבל גם אני (כמותו) מאבדת לפעמים משילות.

היא חמקמקה המשילות

העניין הוא שכבר למדתי את חוקיה, ויש לי כלים.

כלים להשקיט את כל היועצים לענייני סכנות וביטחון, ולהסתכל אל עבר האופק, אל עבר המטרה, לכיוון החזון.

רק שלפעמים, החזון אובד והכאן ועכשיו מרים ראש והקולות, הקולות שבראש.. ישיבות קבינט בקופסא השחורה.

השר לביטחון פנים (״אין לך מספיק כריזמה״. ״את לא מביאה ערך״) שר החוץ (״מה יחשבו עליך? מתעסקת בממבו ג׳מבו בנשימות?״ עוד wanna be בודהה שמצאה את הדרך אל האושר”. “ותראי את ההוא שמצליח, ההיא שפיצחה, זה שהמציא וזאת שנסקה וגם השתזפה בסיישל”) ושר האוצר, שהוא על האקסלים וגם טיפה עממי (“כפרה, תחזרי לעסקים”, “תתמקדי בנדלן”, “נשמה, עם זה לא תלכי למכולת”) שר הספורט (״מה יהיה עם הריצה שלך? את תקועה כבר שנה על שישה קילומטר״). שר הבריאות (אני אחסוך לכם את מילותיו. הוא מורבידי בהגזמה). ושר החינוך שבשנה האחרונה מפרצף בלי הרף כי הילדים במסכים הרבה מעבר להמלצות הוועדה. ואפילו שר אושר יש בקבינט שלי והוא לא חדל להצביע על כשלים. יש עוד שרים וסגנים ומנכלים של משרדים. צפוץ אצלי בראש. הייתי מזמינה אתכם לקחת חלק, אבל אין מקום לגפרור (עוד נגיע אליו, לגפרור, במערכה שלישית).



משילות זה די פשוט

כשאני מחזיקה במשילות, אני רואה את כולם, שומעת ולא שועה לכל דרישה או קריאה או סחיטה או איום. אני מספר אישי. אני מנהיגה. אני מנווטת. אני מרגיעה ואוחזת במושכות: אין תקציב לכולם, אני מסבירה. יש 24 שעות ביממה. הייתה שנה מאתגרת. ובכל זאת, עשינו בה המון, גם בזכותכם ובזכות הקולות המקצועיים שלכם! (קולות השומרים).

אני מציגה להם דוחות של שיפור ב kpi’s לעומת אשתקד, ומסבירה שיהיו מחירים שנשלם, וויתורים שנקח.

אני מראה להם שדירוג האשראי לא נפגע! ושהסכנות הן פיקטיביות, ואין במי להלחם, או לאן לברוח. אני את עצמי אקח לכל מקום! אין לי ארץ אחרת!

אני מוסיפה שאין טעם להשוות לאחרים אנחנו לא דנמרק, וזה לגמרי טבעי לקנא לעתים- ואז ללמוד ממנה, לקבל השראה..

אני כורה אוזן לפחדים שעולים, ושואלת מה הכי גרוע שיכול לקרות? בונה תסריטים ומציעה בכל זאת לנסות. והכי הרבה- נכשל, נפול ונקום מטעויות.

אני מזכירה לי (ולהם) שכבר היינו במצבים דומים ויש לנו משאבים! תמיד!

שהרעיונות הכי יצירתיים לא הגיעו מעוד שעות של ישיבה מול המחשב. או מלילות לבנים עם קופאין מעורר ואדרנלין מלחמה. אלא דווקא כשנשמנו, כשחיבקנו, כשהלכנו לישון- דווקא אז פיצחנו, הברקנו, הבאנו אותה.

כשהמשילות בידיי, אני כותבת את המטרות שלנו את הדברים שיעשו הבדל משמעותי: לכתוב! למצוא מרואיינים בנושא: פרפקציוניזם (רעיון מישהו?), תחרות, דורות (xyz), מתבגרים, אסטרטגיית ריצוי להוציא מדריכים קצרים לחיים טובים יותר להפגש עם חברים (מסוימים) לארגן מסיבת ריקודים להמשיך לרוץ למצוא סדנה של כמה ימים להרחבת תודעה להרחיב את הקהילה

אני כותבת את מה שקרה (היום) ואני מוקירה: את השעתיים של הנגינה שהוציאו אותי מהחדשות את משחקי השחמט מהשבועיים האחרונים את התובנה המהותית שהשגתי את הפיצוח המופלא בשיחת אימון טרנס אטלנטית עם המתאמן ס׳ המסור והאהוב את סשן הנשימה המופלא של ג׳ שעושה תהליך התקלפות מרהיב

ככה זה נראה כשאני מושלת: אני מתעודדת, אני מעודדת, אני נעה, אני טובה אלי ולאחרים, מלאה במילים מרימות, רואה חללים לבנים (ולא רק נקודות שחורות).

כשאני מושלת- אני בעשייה מדוייקת! אני מקדמת! אני יצירתית! אני בפלואו! אני באנרגיה זורמת! ואני מקשיבה לגוף כשאני עייפה אני הולכת לישון (גם אם יש משימות שמתדפקות על השעון). כשאני לחוצה או עצבנית, אני נושמת ועושה מדיטציה. אם התשוקה קצת אבדה - אני מדמיינת את המציאות שאני רוצה.

אני בשליטה! במה שתלוי בי

מערכה שלישית- שובו של גפרור

אבל לפעמים המשילות אובדת מספיק גפרור אחד להצית: ביקורת אחת מורידה פרק פודקאסט שלא מעיף אותי הבן שלי שעושה מופע טיפוסי של מתבגר חברה ששלחה ארס ביטול של הרצאה בגלל המצב

גפרור אחד

ובום! אש בשדה קוצים

כל הקולות במקהלה מתוזמרת ״את לא מספיק טובה״ ״את לא בליגה של הגדולים״ ״מה את עושה בסך הכל?״ ״אושר? מה זה בכלל? את מאושרת?״ ״ומה יהיה עם שעות השינה שלך?״ ״את לא מתודית״ ״את לא מתמידה״ ״מה כבר יש לך לחדש?״

תמרות עשן, אזעקות, אש

כל כך פשוט, הכי מסובך

המשילות היא מתעתעת אבל אף אחד לא אמר שלהיות מנהיג זה קל (תקראו את משל המערה של אפלטון ולא את הנסיך של מקיאבלי). להיות מנהיג זה להיות התודעה הגבוהה, שמוציאה מהשלשלאות הכובלות, לעבר האור. להיות מנהיג זה להשקיט את הפחד, ולגלות אומץ. ללכת בדרך אחרת, שטרם נפסעה. לזרוח ולהבין שיהיה מי שיסתנוור בהתחלה, עד שהאישונים (גם אנשים קטנים) יתרגלו.

להיות מנהיג, זה להזכיר לעצמך, שהליכה בעקבות הפחד זו לא מנהיגות- זו קורבנות, זו השרדות. שיש עוד דרך, זו שעוקבת אחרי מציאות רצויה- חזון (לא אסון) והדרך הזו תמיד נסללת בדרכי שלום

זה מה שאנחנו לומדים ומתרגלים בקורס מתחברים- ממצוינות לגאונות קורס למנהיגות (עצמית)

לחיי חיים שקטים! ותחייתה של מילה אחת שתמיד חשוב שתהיה ערך, מגדלור לעקוב אחריו בלילות בלי ירח- ש ל ו ם

תמונה חצויה.jpg

מאמנת אישית מוסמכת מכון אדלר
מאמנת יזמים ועסקים
מטפלת בנשימות מעגליות (ריברסינג)

מנחת הפודקאסט מעלה בטוב
0544-533064 

dana@danaregev.com

נושאי הבלוג:
פוסטים אחרונים: