איך מזינים את הבריאות שלנו?

"את לא יכולה להיות שמחה כשהגוף שלך עצוב" היא אמרה לי, וגרמה לי לחשוב. כי שנים אני עובדת בלעשות שאהיה שמחה. במחשבות שאני מעדכנת, בתודעה שאני מרחיבה, בפעולות חדשות שאני מטפחת. ובמישור מקביל ועיוור, אני מעציבה את הגוף שלי, מייצרת כוח נגדי.

שמתם לב לנטייה שלנו, בני האדם, לשנות, לפתח,להמציא? אנחנו כל הזמן מתקדמים.

פעם היינו צדים בשר ומלקטים ירקות, פירות ואגוזים. אוכל היה זמין לנו בטבע, ובכל יום דאגנו למזוננו הטרי.

אחר כך, התחלנו לגדל בעצמנו, לביית את החיות שלנו. אוכל הפך להיות משהו שאנחנו יצרנו, אגרנו, אחסנו. כבר לא צריך לנדוד וללקט.

היום, אנחנו כבר לא תלויים באקלים, בשנים שחונות, באדמה בוגדנית. לא תלויים באוכל שצומח רק בחלקה שלנו. אפילו לא בכזה שמגודל רק בארץ שלנו.

שיחקנו אותה.

או שלא.

הסופרמרקטים שלנו עמוסים במוצרים ובהכל יש עוד מאותו דבר – סוכר, שומן טרנס, נתרן, כימיקלים שונים וחומרים מאריכים מדף.

מה שכל כך קל וזמין ומהיר משרת תעשיות כלכליות. אוכל- זה לא. שפע - זה ממש לא.

מבאס? סליחה.

אבל מגיע לנו להתחיל להסתכל לעצמנו בעיניים, להביט לנו באסלה, בציפורניים, בעור הפנים, לשים לב לאנרגיה שלנו, למיחושים שלנו. אף אחד אחר לא יעשה את זה עבורנו.

אי אפשר להמשיך להניח שהגוף העצוב שלנו יתגמל בשמחה. ולנו - מגיע להיות שמחים.

השיחה הזו עם ליטל סימון מלאת אנרגיה, מציעה התבוננות כנה, שיש בה שכל ישר והמון הגיון. ואני מקווה שתתדלק עוד אנשים להתחיל במסע חדש, שאני אישית ממש ממש חדשה בו, נופלת וקמה, עושה צעדים קטנים, להתחיל הבראה עצמית ולהמנע מגרסאות עתידיות שלנו כ - חולים.