למה לא לשאול למה

כשהתחלתי ללמוד אימון במכון אדלר, למדתי שהשאלה "למה" (ולא מהסוג שהודי שאל. הודי חמודי. בן אביטל) אינה לגיטימית באימון.

למה? ואיך אפשר להפטר ממילת השאלה הכי נפוצה בשפה שלנו?

למה.

למה סוס ואריה נכנסו לבד למערה ויצאו שלושה?

כי למה היא גם חיה..

בדיחה של ילדים.

והחיה הזאת, ככה נאמר לי צריכה להכחד.

למה?

1. כי שאלת למה מכוונת לסיבה. שיח של סיבות הוא שיח שבדרך כלל מחפש מקור לבעיה ולא את פתרונה, בניגוד לשיח מטרות.

"למה את רוצה לעזוב את העבודה?"

מיד, אנחנו מכוונים את הפנס ל-מה שלא נעים. מה שלא עובד. מה שקשה או כואב.

"כי הבוס שלי תובעני. כי העבודה לא מעניינת אותי. כי השכר גרוע. כי מקום העבודה רחוק מהבית".

לעומת, "מה תרצי ממקום עבודה אידיאלי?"

עכשיו הפנס מאיר על המטרות, על הרצון, על ההנאה.

"שיהיה קרוב לביתי. שאשתכר יותר. שיהיה לי נעים חברתית. שאעסוק בתחום העניין שלי".

2. כי שאלת למה היא ברוב המקרים ביקורתית.

דוגמא מחיי. הבן שלי חזר לפני שנתיים ממפגש עם חברים. הוא חזר נסער. פגוע. כעוס. הוא לא ניצח בטורניר שערכו, והוא חש שהדירו אותו. שעלבו בו. הקול שלו היה צורמני והגוף שלו פרק אגרסיות שהיו אצורות בו מחוץ לבית. הספה חטפה את המכות שהכניע מול חבריו. והפה הפיק מילים בוטות שחנק מולם בגרונו.

ואני שאלתי בתמימות לא מודעת: "אז למה לא הלכת משם?"

איבדתי אותו. איבדתי את הזכות להיות "שם" בשבילו. באמת.

כי השאלה "למה לא הלכת משם" מכילה קביעות - יכולת ללכת. היית צריך ללכת. בחרת שלא ללכת. אתה אשם במצבך!

אם רק הייתי משקפת: "אני רואה שאתה נסער. שנעלבת" ולחבק. לתת לו לפרוק ולהרגע ורק אז כששקט ומוכל להציף שאלה: "כשאתה חושב על זה עכשיו, מה יכולת לעשות שהיה מקל עליך?"

שאלה כזאת הייתה מספקת לו תחושה של למידה, של בחירה ולא מצמצמת אותו לפתרון שאני מביאה בשאלת ה"למה" הביקורתית שלי.

3. כי שאלת למה לעתים רטורית ומשוללת יכולת לקדם.

"למה את לא עונה לי?"

איך אפשר לענות על שאלה כזאת?

"למה אתה מאחר כל יום לעבודה?"

מה הוא יכול להשיב.

לעומת, מה את חושבת עכשיו כשאת שותקת? או מה יאפשר לך להגיע בזמן?

וצריך לומר, יש "למה" סקרני. למה של הודי. הודי חמודי. ששואל שאלות על העולם. "למה הירח מלא?" או למה של תחקיר, שמנסה למשב, ללמוד מטעויות "למה הרווחנו פחות השנה?".

להוציא את ה"למה" מהלקסיקון זאת משימה מאתגרת.

כן אפשר לנסות לשים לב לשאלות הלמה שלנו. האם הן ביקורתיות או רטוריות? האם הן סגורות ומציעות את הפתרון שלנו? האם הן מקדמות? איזו שאלה אחרת יכולתי לשאול? שאלות של רצון או מטרה.

ולאט לאט, לעבור משיח ביקורתי לשיח מעודד ומאפשר.

משיח סיבתי (שמכוון לעבר) לשיח מטרתי (שמתייחס לעתיד).

עם הילדים שלנו. עם בני הזוג שלנו. עם העובדים שלנו. עם החברים שלנו.

מוזמנים להתייעץ. מבטיחה לנסות לסייע. למה? סתם, כי ככה.