המראה שלך מקולקלת המבט שלך אטום שוב את מסתכלת ורואה הכול עקום את נצמדת לפינה ממשיכה להתייסר איך תמיד את מבחינה רק בכל מה שחסר

פרופ' יובל חלד לימד אותי שיש סטרס אחר, כזה שמחסן אותנו, וששווה שנפגוש בו באופן מבוקר. סטרס שלא נגרם מנמר קיומי וגם לא מנמר כרוני ופיקטיבי

מה מותר האדם על המכונה? או שאולי גם אנחנו מופעלים ע"י אלגוריתם שקוף שמכתיב את הבחירות הלכאורה חופשיות שלנו? האם הגולם יקום על יוצרו?

איזו דרמה טראגית חווה הצ׳ארמר הכריזמטי, שלא זוכה לחוות אינטימיות אמיתית. מי מועד ליחסים עם נרקסיסט? וכמה כאב יש שם: גזלייטינג, בלבול והקטנה

הרנסננס הפסיכדלי הביא את הבשורה לסאחים כמוני. זה לא סמים, הם אומרים המבשרים, זה מדיסין. חציתי קווים. עשיתי ניסיון. נותרתי mind blown