ובגלל שהעולם המערבי שייך כל כך לצעירים, לפעמים ילדים מתחפשים לאנשים קטנים ומתבגרים מוקדם. וזקנים נאחזים בעברם, שחמק ביעף והותיר אותם מוכי תדהמה ולא אופנתיים. אבל האמת היא, שהם - הילדים והזקנים- הם המורים האמיתיים שלנו לחיים. כי היינו שם, ונגיע לשם. וכי גם באמצע אנחנו בעצם תלויים

התפתחות אישית - נכון שההגדרה מיצתה את עצמה?   כל אחד הפך גורו התפתחותי עם הבטחה חדשנית: לגלות את עצמנו באמצעות קור או תזונה ריטריט או קורס דיגיטלי או פרונטלי, בליווי אישי או סביב מדורה, עם תפישה רוחנית על גלגולים או עם טקסי שמאנים מתרבויות עבר ועולמות רחוקים.

יש סוג של אלימות שלא מותירה סימנים כחולים. היא מתגנבת לאט, עוטפת בדאגה, מחמיאה ומכוונת — ואז מצמצמת, מצמצמת, עד שכל מה שנשאר ממי שהיית פעם זה צל של מישהי שמבקשת רשות להיות. על שתלטנות קיצונית ביחסים

תקשיבו לעצמכם. לגוף. לכיווץ. ל"לא נעים שמזדחל". שימו לב כשאתם כועסים  - על איזה עצב אתם מכסים. תסכימו להעצב! ולא פחות חשוב – תסכימו גם לשמוח, בכל הכוח! כי זה לא מיטיב עם אף אחד ליפול למצולות. כי השמחה והאהבה הם מה שיספק לנו כוחות. להושיט יד לאחרים, להיות חזקים מספיק לחלץ אחרים מבורות.

הוא חומק לא פעם, הוא קשה לתחזוק. אם רודפים אחריו - הוא בורח, ומשהו בנו גם יודע שהחיים הם לא רק תותים בקצפת. ועדיין, אחנו שואפים אליו, לאושר, לשקט פנימי, לשלומות.