רוחניות חילונית

אם מסתכלים על האנושות, אפשר לשים לב שהיא מתנהגת כמו טינאייג'ר קלאסית.

הפכפכה, הורמונאלית, מצוברחת, לא קוהרנטית, מבולבלת טילים.

אנושות מסכנה, הרגה את אלוהים, התייתמה מההורים, אין כומר, אין רב, ואפילו למורה המדעית היא מתכחשת.

אנושות שמחפשת את עצמה, שמתגבשת.

אנחנו נזרקים לקיום הבלתי נסבל, נולדים לבד, מתים לבד, ובאמצע – מנסים לגעת בנצח, באינסוף.

ואם אין אלוהים או יקום או יד מכוונת – מה המשמעות לכל זה?

ובהעדר משמעות נותר האדם בלי אמת ועם עצמו. אנחנו עסוקים ב"אני". באמת שלי. באהבה עצמית. בwhat’s in it for me.

ו"אני" לא מחליף אינסוף או נצח. הוא לא גדול מעצמי, והוא לא מספק תחושת נחיצות.

כשהפרוגרס המטורלל נפגש עם החזרה המשיחית לרעיונות עבר. אקטואלי משהו.

ד"ר ניר להב, הוא פיזיקאי, חוקר תודעה ומאמין שהחלל שנותר עם החילון, מבקש פיתוח של רוחניות אחרת. כזו שלא צבקשת את אלוהים,ובכל זאת מספקת ממשק עם האינסוף ומספקת חווית משמעות.

כזו שמתכתבת עם הרעיון של אזור הגאונות.

זו שיחה מורכבת, שעוברת מתהליכים מדעיים לבחירה חופשית, ומגרה להתפלספות קיומית.