© 2023 by Closet Confidential. Proudly created with Wix.com

כל הזכויות שמורות לדנה רגב

מחשבות על שיווק

17.10.2018

אתם כבר יודעים, נכון?

כל מציאות מתחילה ברעיון. במחשבה.
 

אפילו אתם. כאן. חיים. בזכות מחשבה של אבא אחד ואמא אחת שחשבו על ילד או ילדה לפני שכל ה"איך מביאים ילדים לעולם" התרחש ואתם נבראתם.

 

 

לפני שמדברים על איך משווקים, כדאי להבחין במחשבות האחוריות שיש לנו על שיווק. 

הכל מתחיל במחשבה


הניסיון שלי. המחשבות שלי

 

את הקריירה שלי פיתחתי סביב תחום השיווק. שימשתי סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תיירות, הייתי יועצת שיווקית ואסטרטגית לחברות ולמנכ"לים, והעברתי סדנאות שיווק במט"י ובאופן פרטי.

 

שיווק מבחינתי זה החמצן של כל עסק. זה אחד המקצועות המרתקים והמספקים.
 

עבורי שיווק זאת הדרך לשלב אסטרטגיה עם יצירה. אמנות ועסקים. מילים, וויז'ואל, שירותים ומוצרים.  עבורי זאת דרך לחדש ולהמציא את הגלגל. העבודה השיווקית מחייבת אותי להבין את ה"מה" ואת ה"למה". את המהות. העבודה השיווקית מחייבת אותי גם לזקק, לתמצת, לייצר תרכיז של משפט אחד, של מסר.
 

המילה "שיווק" היא כותרת רחבה לתחומי ידע רבים, ולאינספור התמחויות:  אסטרטגיה, מיתוג, מיצוב, הנעה לפעולה, כתיבה שיווקית, קמפיינים, שימור לקוחות ויצירת נאמנות, תמחור, עיצוב ועוד.

וגם הפלטפורמות רבות משניתן להתחקות אחריהן:  רשתות חברתיות, ערוצי טלוויזיה, רדיו, פרינט (רחמנא ליצלן).

ואופני השיווק מגוונים: שיתופי פעולה, יחסי ציבור, כתיבה, וידאו, אודיו, ויז'ואל.


ונדמה שתמיד יש עוד ועוד רעיונות לאיך להעביר את המסר, איך להגדיל את החשיפה, איך לייצר מערכת יחסים אינטימית ואמינה עם הלקוחות. ותמיד ענייני תקציב וזמן מכתיבים בחירות. ותמיד תמיד התחושה היא שיש עוד כל כך הרבה ללמוד ולעשות.

גם היום במסלול החדש שבחרתי לי- ללוות אנשים בתהליכי שינוי לעבר השמחה, לעבר הגשמה - אני משווקת.

וזה אחד מהדברים שאני ממש והכי אוהבת.
 

שיווק מספק לי חווית יצירת יש מאין. זה עונה על ערכי יצירתיות. זה מחייב אותי לבחור. להיות סבלנית. ללמוד עוד ועוד ועוד.


רק שהמחשבות שלי על שיווק הן המחשבות שלי, ומתברר שלאחרים יש מחשבות שונות בתכלית.

לאחרונה, שלושה מתאמנים שונים ישבו על הכורסא האפורה מולי,  כל אחד בתנוחה שלו ובמועד אחר, אבל שלושתם הביעו מחשבות דומות, שליליות מאד, על שיווק או על אנשי שיווק.


מחשבה 1. שיווק זה מניפולציה. זה למכור שקר

-"אני לא רוצה לשווק את המיזם שלי. זה לא בשבילי" הא קבעה

 

-"כי?" שאלתי

 

-"כי שיווק זה מניפולציה. זה למכור שקר. זה לא מתיישב עם הערכים שלי"

 

אז שאלתי איך היא שיווקה עצמה לבעלה (שאלה מניפולטיבית? באמת? האם אנחנו לא משווקים את עצמנו, את דעותינו, רעיונותינו וערכינו כל הזמן?)

 

-"לא שיווקתי. הייתי אותנטית. וזה עבד" השיבה היא  (בינגו! אז אפשר לשווק אמת?)

 

- "אילו ערכים המיזם שלך מביא לעולם?"

 

התשובה קלחה: "עצמאות, ביטחון, אסתטיקה, יעילות, נוחות, איכות סביבה"

 

-"נניח שהיית מספרת סיפור על הערכים של המיזם שלך, האם זאת הייתה מניפולציה או מכירת שקר?"

 

חיברנו ערכים ואמת לערוצי שיווק ודרכי שיווק והתשוקה נסקה.

 

האם כשאדם משקר, תחשבו שהפה שלו אשם?

ייתכן שיש דוגמאות בעולם לבעלי מקצוע שמשווקים בחוסר יושרה, או למוצרים שהם חסרי ערך, אבל השיווק הוא לא התוכן, הוא הפלטפורמה, הוא הפה.
 

ואגב, אני אישית מאמינה שלאורך זמן שקרים מפסידים ואמיתות מנצחות. אני מאמינה בחברות שקופות עם מסרים אמינים והבטחות ריאליות.
 

 

 


מחשבה 2. אני לא רוצה לשווק את עצמי

המחשבה השנייה שהרבה בעלי עסקים מחזיקים בה, ומעכבת את האומץ שלהם לצאת בשיווק עסקיהם היא תחת הערכים: ענווה ופרטיות.
או "אני לא רוצה למכור את עצמי".

 

כשבעל עסק (קטן ככל שיהיה. פרילאנס) משווק את שירותיו הוא לא משווק את עצמו. הוא אישית לא עומד למכירה. הוא משווק מוצר או שירות.
 

אני משווקת טכניקה. שפה. אימונית. לא את עצמי!! (מצטערת).
 

ברור שהאופן שבו אני עושה שימוש בטכניקה האימונית כרוך במי שאני, בסגנון חיי, בהוויה שלי. ברור שכל בעל עסק משפיע על ה"נפש" והתרבות הארגונית של העסק שבראשו הוא עומד, אבל אין בכך לומר שבעלי עסקים משווקים את עצמם.
 

ההפרדה עושה שקט. סטיב ג'ובס לא שיווק את סטיב ג'ובס, אלא את המוצרים שהחברה שהקים יצרה.

כך גם את, או אתה, משווקים שירות או מוצר. בין אם זה כרטיס טיסה, קוסמטיקה או ייעוץ עסקי.
 

ובכל זאת, מילה על ענווה.
 

ערך נאצל. ללא ספק.
 

שמתי לב לאחרונה להבחנה שנדרשתי לדייק לעצמי (בבואי לשווק את שירותיי שלי):

הוקרה עצמית והכרה עצמית אינן סותרות ענווה.
הצטנעות, ביזוי עצמי או התבטלות אינן סימנים לענווה.

 

ענווה היא היכולת שלי לתפוש את עצמי כשווה לאחר. לא להתנשא מעליו. לשפוט או לבקר. ענווה לוקחת בחשבון את האנושיות שבי. את הטעות שאני מכילה בתוכי. את חוסר המושלמות אולי.
 

הצטנעות היא הקטנה, והיא לא מכבדת אותי.
אנחנו חיים בחברה שמותר להצליח בה רק שעדיף לא לנפנף בהצלחה או לדבר עליה. למה שלא נדע לחבק את ההצלחות שלנו? את המאמץ שהוביל לתוצאה המקווה? את החריצות שלנו? את החינוך שלנו את ילדינו? את היכולת החברתית שלנו? את המעשים היפים שלנו? לספר על ההצלחה שלנו זה לאפשר לאחרים ללמוד על הדרך, ואולי ללכת בדרכנו ולהצליח גם.

 

פרופסור שלום רוזנברג מגדיר את הענווה כהיפוכה של הנרקיסיזם ומפרט את מרכיבי הענווה:
א. הערכה עצמית שקולה ונאותה.
ב. סובלנות כלפי האחר, ובמיוחד כלפי מי שעומד במדרגה חברתית ושכלית נמוכה יותר.
ג. מוכנות לוותר על כבוד והערצה של אחרים ועל גינוני כבוד.

 

למה שלא נסתכל לעצמנו בלבן של העיניים מול המראה ונדע לעודד עצמנו בענווה גמורה?

 

מחשבה 3. "אם יש לי אינטרס, אז זה לא נקי"


האם מדובר במשחק סכום אפס?

אני מוכר ומרוויח = אתה קונה ומפסיד?


ייתכן שיש עסקים שתרומתם לאנושות היא שלילית. יש עסקים שלא מתנהלים בתום לב וביושרה. המתאמנים שישבו בחדרי לא נמנים על אלה. הם מאמינים בשירותיהם, הם תורמים בדרכם, הם מבקשים לספק ערך.


אם המודל של העסק שלך נסמך על win-win, למה שתמנע מאחרים את התרומה שיש בו בעבורם?
 

מחשבה 4. סטראוטיפ: איש שיווק מרפקן ומומתק שפתיים
מחשבה אחרונה נסובה סביב אנשי שיווק. מתברר שיש סטראוטיפ שאנשי שיווק הם מרפקנים, בלתי נלאים, וממותקי שפתיים.

 

אם מחשבה כזאת עברה בראשך, אני מזמינה אותך להרחיב אותה באמצעות דוגמאות לעיסקה שערכת מהצ