עידוד לדרך ולא לתוצאה

שמעתם על "אנכיה"? לא אנרכיה, אנכיה! תפישת עולם על פיה החיים הם סולם וכל אחד שואף לטפס בו גבוה ככל האפשר. אנשים שונים בוחרים להם סולמות שונים: השכלה, כסף, יופי, הצלחה. איך אדם יודע מה מיצובו על הסולם? ע"י השוואה לאחרים.

תחרות.

חיים תחרותיים מאופיינים בשני סוגי רגשות: בוז וזלזול או הערצה וקנאה.

בניסיון לטפס למעלה, אפשר למצוא התנהגויות שכוללות: המון מאמץ, וגם דחיפת אחרים למטה, בידוד, תוקפנות, עליונות וחווייה של לא מספיק אף פעם. כי בציר האנכי, תמיד יהיה מי שיימצא מעליך, ישבור את השיא, ירוויח יותר. תמיד תהיה מי שמחזיקה ביותר תארים או כסף או בפחות משקל (שלא נדע).

באנכיה השאיפה לשלמות. ולכן, החוויה היא של הצלחה אל מול כישלון. והמבחן הוא מבחן התוצאה. הגעת ליעד?

באנכיה מאמינים שתחרות היא המנוע לצמיחה ושיפור מתמיד.

אלפרד אדלר, רופא ופסיכותראפיסט (מייסד האסכולה השניה בפסיכותראפיה) הניח את האקסיומה לפיה כולנו שווי ערך. לא זהים, אבל שווים. לכל אחד יש את הדרך הייחודית והיצירתית שלו לתרום, ועל מנת למקסם את הפוטנציאל שטמון בכל אחד, ראוי שנחנך ונתחנך בציר האופקי, שבו ההתקדמות והשיפור הם בהשוואה לעצמי.

בציר האופקי, השפה היא מעודדת, שוויונית ומשתפת פעולה עם הסובבים. יש שם ענווה בציר הזה. שם, את מבינה שאת חלק ממשהו גדול יותר. את לא לבד כנגד העולם.

בציר האופקי, ההנחה היא שאיננו מושלמים, ולכן השאיפה היא ללמוד, להתפתח תוך שמירה על יחסים ואהבה ועל הנאה מהדרך.

מהו המנוע בציר הזה? תרומה לאחר, ותנועה לאורו של ערך גדול ממני.

על פי אדלר, חיים בציר האנכי הם חיי נוירוזה לעומת בריאות נפשית שמייצג הציר האופקי.

אף אחד מאיתנו אינו ממוקם על ציר ה X בלבד או על ציר ה- Y בלבד. אנחנו מחזיקים בערכים משני הצירים.

התמונה להמחשה ומגובה בזכויות יוצרים

לימדו אותנו שתחרות היא מנוע צמיחה, דוחפת אותנו, משפרת.

מתברר שתחרות מגבילה את צמיחתנו.

כשהמיינדסט (תבנית החשיבה) שלנו מכוון לניצחון או להצלחה, אנחנו לא יכולים לשאת כישלון. כשהמחשבה על כישלון היא בלתי נסבלת, אנחנו מרשים לעצמנו לחלום רק וממש בקטן, וכך מבטיחים את ההגשמה, את ההצלחה, את הניצחון.

פרופסור קרול דווק מבחינה בין אנשים הנוטים לחשוב בתבנית חשיבה מקובעת ביחס ליכולותיהם וכישרונותיהם, לבין אלה שתבנית החשיבה שלהם מתפתחת, ויודעים שכישרונות ויכולות אפשר לבנות ולפתח עם הזמן. בצעדים.

הראשונים יחיו בניסיון מתמיד להוכיח את עצמם, ואילו האחרונים ילמדו מכל "כישלון" וישכילו להפוך מפלות ל"ניצחונות" עתידיים. "מה הטעם לבטל זמן שוב ושוב בניסיון להוכיח כמה נפלא אתה," שואלת קרול דווק, "כשאפשר לנצל את הזמן הזה כדי להשתפר באמת?"

בהרצאת טד שכאן למטה, מדגישה קרול את חשיבות המילה "עדיין" בלמידה.

היא מעידה על תלמידים במחקר שערכה, שחוו את עצמם כטיפשים ונכשלים כשנתקלו במאמץ ובקושי. כשהסבירו להם שמאמץ וקושי הם עדות לקשרים חדשים בין נוירונים במוחם, ושהם מבטיחים את הפיכתם לחכמים יותר - התרחש הבדל עצום.

עידוד לדרך, למאמץ, לאסטרטגיה ולמחויבות בניגוד לעידוד לתוצאה - הם בחזקת Game Changer.

לא הצלחתי - זה התפתחתי, התאמנתי, טיפחתי מיומנות חדשה, קשרתי קשרים חדשים במוח, החכמתי. לא הצלחתי עכשיו לא אומר כלום על אחר כך. לא הצלחתי, עדיין... ❤️

https://www.youtube.com/watch?v=J-swZaKN2Ic