הסכנה הכי גדולה שרבצה לפתחי הייתה בינוניות. הציון 70 רחמנא לצלן - לא פה ולא שם. לא "הכל ולא כלום". לא ידעתי את מה שלא ידעתי: שדפוס החשיבה שלי, והבחירות שנגזרות ממנו – בוראות בינוניות וודאית.  בשנים האחרונות אני סודקת באסטרטגיית חיי, מניעה אותי גם לאזורים פחות בטוחים, להסכים להיות פגיעה, לא מעובדת, סדוקה לעתים, ולזכות ביחסים אותנטיים בהרבה. אינטימיים למדי. להעז. לחמול עלי. לערסל. להיות בצד שלי. אני בכלל לא פרפקט בלא להיות פרפקט. היא מתגנבת כל הזמן, השאיפה למושלמות.

איך אוסף של פרטים נורמטיביים שמבקשים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה נקלעים להיות חלק מחברה אלימה כל כך? האם זה רק כי ה״הם״? ובאשמת ה״ההוא״? כשחברה מידרדרת לאלימות, זה לא בגלל קומץ מטורפים. זה תהליך מפציע - כמו קשת בענן או פקק תנועה. רק שבמקום יופי, ההפצעה הזאת מולידה כאב. מה גורם לתופעה מפציעה של אלימות קולקטיבית? זה פרק לאנשים חושבים. אין בו תשובות קלות אבל יש בו הרבה שכל ובעיקר לב פתוח.

נדמה לי ששנינו מתעניינים בכסף באופן, שיבטא את התרומה או ההשפעה שלנו בעולם מחד, ומאידך שיספק עבורנו את הלייפסטייל שאנחנו מבקשים לעצמנו היום

ההרצאה "מי גאון? אתם" מבקשת להגדיר מחדש את מושגי ההצלחה, ולספק כלים לחיים שמבטאים את המטרה שלשמה הגענו לפה