© 2023 by Closet Confidential. Proudly created with Wix.com

כל הזכויות שמורות לדנה רגב

פחות זה היותר החדש

20.3.2018

מינימליזם פרקטי. יוצאים מעבדות (לחומר, לשעון, ליותר)


השבוע הזה הביא איתו אביב ותמה - נושא שהציג את עצמו במופעיו השונים, ובמילה אחת – פחות.
פוסט שמביא ברכת חג וכמה המלצות חמות ואיכותיות.
 

זה התחיל עם ווטסאפ מחברה מוכשרת כמו שד, שהקימה לאחרונה מקום קסום. "הלוחשת לסירים" בקיבוץ עינת הוא בית לאוכל ולמפגש בין אנשים. ועל אף שהוא נסוב סביב אוכל טעים ואיכותי לארוז ולקחת הביתה, זה מקום אחר שמפעמת בו הרוח של איילת זהבי, השפית היפה והיצירתית, ובשבילי - החברה שלי.
 

 

הלוחשת לסירים, קיבוץ עינת. בית מפגש לאוכל של בית ולחיבוק
 

בווטסאפ היא עדכנה שלקראת החג, היא עורכת ב"לוחשת" אירוע מכירת אביב, שחלק מהכנסותיו תרומה לנזקקים. ארוע שיהיו בו ישן וחדש, אופנה ותכשיטים, אוכל ויין. היא שאלה אם ארצה לתרום פריטי לבוש מארוני. ברור שרוצה. כל הזדמנות לעשות סדר, לנפות, להפרד ממה שכבר "לא עולה", ממה שכבר לא מתאים, ממה שאפשר להעביר הלאה, באהבה ועם ברכת הדרך.

 

"איכות יותר חשובה מכמות" היא כתבה והוסיפה: "את המנטורית שלי בעניין הזה". מי שראה את איילת או ביקר ב"לוחשת" יודע שהיא לא זקוקה למנטורינג בסטיילינג (ופרופ' אבשלום קור מוזמן לעברת לי את המשפט האחרון. בהצלחה!). אבל היא פסקה ש"במעט וההרבה" יש לי מה לומר.

 

 

 

אז, לפני הכל, האמת צריכה להאמר – אני ממש לא דוגמא ומופת לצריכה מועטה או לאורח חיים מינימליסטי. יש לי עוד עבודה - להפחית, למעט, לצמצם.
אבל בשנים האחרונות מתעדכן משהו. בי. וגם בעולם.


הקפיטליזם הפך את הממון לאל ואת החברות המסחריות למפיצי בשורתו. הבטחה לאושר, לשלווה, לחיים טובים, להנאה, בדמותם של - חפצים, בתים, מכוניות, פריטי אופנה עוד ועוד מהכל. כמה שיותר, ואם אפשר הכי גדול.

והנה, אחרי מאה שלמה של מימוש, סליקה, רכישות ושופינג – הצד המערבי של העולם מתחיל להבין (לאט ומעט בינתיים) שהבטחות לא תמיד מקיימות את עצמן.


השמחה לא תמיד שוכנת בבית הגדול, במכונית המפוארת או בגופה של פאשיניסטה מאובזרת.
 

תנועת ה- 6-  יום עבודה מלא בן שש שעות בלבד. מעלים תפוקות מפחיתים שעות 

וזה מביא אותי במעבר חד אבל מאותו זן: ליזמית מסקרנת ומעוררת השראה שאני עוקבת אחריה באחרונה– עדי סקופ כרמון היא יזמית בתחום הבלוקצ'יין והמטבעות הקריפטוגרפים, והיא גם מקימת הקבוצה בפייסבוק:
The 6 movement, שאם עוד לא הצטרפתם אליה – עכשיו זה הזמן.
 

עדי בחרה לנהל חיים מאוזנים ומשמעותיים, ואתגרה את ההכרח באורך יום עבודה כפי שאנו מכירים אותו פה בישראל – 8.6 שעות בממוצע. המהלך המהפכני (והמתבקש לדעתי), הביא אותה לבחון מחדש את ניהול הזמן שלה, ולמצוא שיום עבודה בן 6 שעות, מאפשר לה לקיים חיים קרייריסטים לצד חיי פנאי וזמן משפחה משמעותי. הדרך - במיקוד ובהתייעלות: לרכז פגישות במקום אחד, להגדיר מראש יעדי כל שעת עבודה (או כל 52 דקות אם רוצים לדייק), וזמני הפסקה (17 דקות).
 

בעמוד של הק